לא כ"כ רוצה לחיות

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

07/06/2001 | 21:36 | מאת: ליאת

אני במשבר וקשה לי אני מרגישה שמופנות אליי הרבה טענות ואני לא עומדת במעמסה הריגשית הזו חייתי חיים מאוד קשים שגרמו לי לרצות למות אני לא עומדת בדרישות של הסביבה והם כ"כ רבות ותובעניות התחלתי ללכת לטיפול אבל הפגישה הבאה תהיה רק ביום ראשון ואני מקווה שאני אחזיק מעמד עד אז פשוט לפעמים בא לי לעזוב הכל וללכת למקום אחר בלי תביעות ודרישות ולהיות חופשייה מכל האשמה והסבל שעברתי אני לא רוצה להלחיץ אף אחד אבל זה המצב שאני נמצאת בו כרגע ולא מצליחה לראות את האור אולי במהלך החיים אני אפגוש אנשים שיתמכו בי ויהיו לי יותר סיבות לחיות אני כבר לא הילדה החזקה שהייתי נשברתי במהלך התקופה האחרונה ואין לי כוח להחזיק מעמד כמה ועד לאן אני צריכה להחזיק מעמד לתפקד בצורה מושלמת אין לי כוח....כבר אני זקוקה לניחום, למילות עידוד ועזרה אני אודה למי שישמע ויענה ליאת

07/06/2001 | 21:54 | מאת: אלמונית

הי ליאת. תמיד יש בחירה, אבל לא נראה לי שהאופציות האחרות יותר טובות. אין לי תשובות מדהימות כי אני צריכה לשכנע את עצמי גם כן בענין הזה. זה קשה. לא צריך להיות מושלמת. היי את. אני פה.

07/06/2001 | 22:29 | מאת: ליאת

היי אלמונית אני חושבת שאולי המוות יבטל לי את כל המטען הריגשי שאני סוחבת עליי ושאולי יהיו שם אנשים שיאהבו ויבינו אותי למרות שנראה לי שגם אם אני אמות אני אקח איתי את המשקעים גם לשם אז עדיף לפתור אותם כאן האמת שאני רק רוצה שיאהבו ויבינו אותי ולא יבקרו אותי ביקורת הספיקה לי , כל חיי שמעתי ביקורת הרסנית מהוריי ואין לי יותר מקום לביקורת אני שונאת שמבקרים אותי זה גורם לי להרגיש אשמה ולתחושות לא נעימות איפה אפשר למצוא אהבה שתרפה את נפשי ותניע אותה מחדש נראה לי שאני אזדקק גם לטיפול פסיכולוגי טוב להתמודד עם מצבי ועם משקעי העבר אני פשוט רק רוצה להוריד את המטען הזה ממני להיות חופשיה מביקורת אשמה וכו לחיות את חיי בעזרת המהות האמיתית שלי ולא האישיות שהוריי ניסו להלביש עליי או שהסביבה מצפה ממני לחיות את אותו זיק פנימי שמאיר את חיי לפעמים לחיות את האמת הפנימית שלי שכה הודחקה ולא באה לביטוי בנסיבות החיים שעברתי חוץ מזה תודה לך שאת כאן זה גם מעודד

07/06/2001 | 22:40 | מאת: Jacki

היי ליאת, וואוו, יש לי טונות של דברים שאני יכולה לענות לך. אני אנסה לתמצת. אז כהה....קודם כל...אני מ-א-ו-ד מקווה שתחזיקי מעמד עד יום ראשון. אם זה יעזור לך, גם הפגישה הבאה שלי היא רק ביום ראשון, אז נוכל לשמור אחת על השנייה ממעשים פזיזים. מה את אומרת? כל יום הוא מלחמה. כל יום היאוש תוקף אותך, מנסה למשוך אותך איתו למטה. דבר שני, כאן..אין לאף אחד דרישות ממך, את יכולה להיכנס....לא להיכנס... להגיב..לא להגיב....אני פה...כולם פה...וכולם יכולים לתמוך בך פה. דבר שלישי ואחרון, רציתי לשאול...מי דורש ממך? מה דורשים ממך? את חייבת לעשות כל מה שדורשים ממ? את חייבת לרצות כל הזמן? מה עם החופש שלך...? זה גם זכות מסוימת, לא? תעשי לי טובה קטנטנה... ותחזירי לי תשובה... נתחיל..עד יום ראשון... אחרי זה אנחנו כבר נדבר... ואנחנו נדבר - על בטוח! שלך, אני.

07/06/2001 | 23:02 | מאת: ליאת

תודה על התשובה הכנה האמת שכל החיים הייתי רגילה לציית לדרישות הוריי שהיו תובעניות ביותר ועכשיו אני משתדלת לרצות את כולם בעבודה אבל מתחשק לי לשבור את הכלים לא לעשות כלום לצפצף על כל העולם לעשות שטויות להיות חופשיה מכל הביקורת , התובעניות והדרישות האמת שהתרגלתי לענות לדרישות של הוריי ועכשיו זה מושלך על חיי הרגילים אני מנסה להשתחרר מהדפוסים האלה אבל נראה לי שאני גם זקוקה לאישור מהסביבה שאני "בסדר" עושה את המוטל עליי אבל לפעמים לא בא לי לעשות כלום רק לשכב בנוחות ולתת לאנשים טובים ומבוגרים לטפל בי ולהחזיר לי את כוחותיי שאבדו במהלך השנים מעולם לא ניטענתי באהבה וזה קשה לחיות בלי אהבה , הקטע הוא שכ"כ התרגלתי לביקורת עצמית שאני בעצמי עושה את זה לעצמי ואני יודעת שזה לא טוב בשבילי אבל אני מנסה לעבוד גם על זה ולהשתחרר מכך אני מזה מקווה שהפסיכולוג יעזור לי ושאני אצא יותר מחוזקת אבל בסה"כ עמוק בפנים בפנים מתחת להכול היכן ששוכנת מהותי האמיתית שוכנת גם אהבה שלי כלפי עצמי היה לי גם חלום מיוחד במינו בנושא חלום שעודד אותי האמת שאין סיכוי שאני יעשה מעשה פזיז כי אני לא עושה דברים כאלה אבל לפעמים מתחשק לי להעיז כי גם מסקרן אותי מאוד מה קורה בעולם הבא אם יותר נעים שם ונחמד ואם יש שם אנשים תומכים זה פשוט מושך אותי כמו יציאה למסע לגילוי עולמות חדשים.....אבל אני לא הייתי מסוגלת לקפוץ מבניין או לעשות משהו אחר זה לא אני אז אני מניחה שאני אשאר כאן ואנסה למצוא את ההרפתקה שלי בעולם הזה אעפ"י שנדמה לי שכאן משעמם יותר ושבעולם הבא הרבה יותר מעניין אשמח לשמוע ממך ליאת

08/06/2001 | 01:38 | מאת: polly

היי! אז ככה. לפי דעתי התשובה לכל השאלות ןהפתרון לכל הבעיות היא א ה ב ה. בין אם זה לעצמך ובין אם זה מאחרים. את צריכה לאהוב את עצמך, קודם כל. כשתלמדי לעשות זאת, יהייה לך קל יותר להפסיק לחשוב כ"כ על אחרים, ולא לדאוג לרצות אותם כל הזמן כדי שלא לאכזב. כי ברגע שץדעי בדיוק כמה את "שווה", לא יהייה איכפת לך מה אחרים חושבים, או מה אחרים מצפים ממך. ות'אמת, לא צריך להיות איכפת לך!!! את חיה בשביל עצמך! אלו החיים שלך, רק חבל שאת חיה אותם בשביל אחרים... הם לא שווים את זה.... שלך, polly

08/06/2001 | 01:44 | מאת: ליאת

הי פולי זה פשוט קצת קשה להשתחרר מהרגשות האלו שתיארתי זה משהו שנטוע בי מגיל קטן למרות שאני אוהבת לעזור לאנשים אחרים אז זה גם חלק מהעניין אבל לפעמים פשוט אין לי כוח לחשוב על כל מה שנדרש ממני ומתחשק לי להתפרק ולא לעשות כלום... ליאת

09/06/2001 | 17:05 | מאת: הודעה לדני

ליאת, קראתי את כל מה שכתבת ואת כל מה שכתבו לך ואיך לומר... הכל מוכר לי. הלחץ. הלחץ הזה הפנימי. הלחץ של להוכיח. להוכיח לכולם שאת בסדר, שאת שווה, שאת.. מ ו ש ל מ ת, שאת... (תוסיפי...). ולמה הכל מוביל בסוף? למטמון שכולנו מחפשים שנקרא א ה ב ה . מטמון שאצל רובנו, נקבר עמוק באדמה בגיל צעיר ולך עכשיו תחפש אותו... אני מסכימה עם פולי. האהבה היא הסיבה, הדרך, המטרה ובקיצור הכל. כדאי מאד להכניס לחייך אהבה. בכל דרך. דעי לך, שאם אהבה והבנה אמיתיות את משתוקקת לקבל אזי "נגזר" עלייך למצוא את המקום שבתוכך שמכיל את האיכויות האלו ו.. לתת אותן. רק אז (ואלה הם חוקי הטבע) את תמצאי עצמך מקבלת אותן מהסביבה יותר ויותר. וזה ייקח זמן, זמן ארוך, אולי שנים, של הטמעה והפנמה של חשיבה והתנהגות אחרות לגמרי. כל יום אצלי, למשל, הוא מאבק. מאבק בחרדה שממנה אני סובלת. חרדה ממש לא קלה שרוב הזמן מביאה אותי לפחוד כמעט מכל דבר! אבל רצוי וכדאי לדבוק בחיים. איפושהו שם, ממתין הפרס עבור אלו שחיכו והשקיעו והתמודדו ודבקו.., פרס של הפיוס והשלווה הפנימיים. האמיני לי. הכל בסדר. הכל בסדר. והכל קורה כמו שהוא צריך לקרות. והעיקר, הרבה הבנה, סליחה (לכל אלו שפגעו בך במתכוון או שלא ובמיוחד ל ע צ מ ך ) ו... כבר אמרתי לא?? א ה ב ה (בהקשר זה, הקשיבי הרבה לשיר של אריק אינשטיין: "יש בי אהבה והיא תתעורר ותיגע, יש בי אהבה והיא ת נ צ ח !!!!") אמן. ממני, מיכל

09/06/2001 | 17:46 | מאת: Jacki

אחלה שיר! רעיון טוב. צריך לקרוא לפורום הזה ככה. :-)

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית