סוריקטה,בתגובתך אלי לתגובה שכתבתי לינשוף
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שימי לב סוריקטה.... אני משתגעת עם הבאג של דוקורס שלא מאפשר לשלוח הודעות ומתחת לכותרת ההודעה מופיעה שוב ושוב ושוב ההודעה האדומה ללגבי שבעים תווים... לפעמים קורה שאני כותבת הודעה ובגלל הבאג שלא מאפשר את שליחת ההודעה אני מוותרת... קורה גם שאני מנסה ללא הרף ומשנה את הכותרת שוב ושוב עד שלפתע ההודעה נשלחת... לא הצלחתי להבין את 'הפטנט'(אם יש כזה בכלל) שמאפשר לדלג או לעקוף את הבאג המעצבן הזה... בכל אופן סוריקטה ,מה שרציתי בהתחלה לכתוב זה לגבי תגובתך אלי על התגובה שכתבתי לינשוף בקשר לאפשרות להנחה על מס' פגישות שבועיות... מה שקרה אצלי זה ככה... בתחילה נפגשתי פעם אחת בשבוע ( זה היה לדעתי רק בחודש הראשון) ואז אמא צביה הציבה בפני תנאי להמשך הטיפול וזה מעבר ל 2 פגישות בשבוע ואז הוסיפה ואמרה שכמובן התשלום ל 2 פגישות הוא....והפחיתה את הסכום.. בהמשך זה כבר הפך ל 3 ,4 ,ובאיזשהו שלב גם 5 פגישות בשבוע ובכל פעם שהסכמנו על שינוי הפורמט והוספת פגישות ,אמא צביה אמרה לי שהמחיר ל3 ,4 ,5 פגישות זה .... כאשר הפחתנו מ 5 פגישות ל 4 פגישות ,המחיר לפגישה שוב עלה (כפי שהיה בתחילה ב 4 פגישות) לא הרגשתי קושי עם ההסדר הזה בגלל שלא הרגשתי 'שאמא צביה עושה לי כאן טובה' מבינה אותי סוריקטה? יש לי קושי מטורף בלבקש... זה מרגיש לי כמו נזקקת...נצרכת...כאילו מבקשת צדקה... ואני לא מסוגלת לכך... אולי היום יש בי טיפונת גמישות בנושא הזה..??? לא יודעת... מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי. :) שלך, במבי
אני הצעתי בזמנו לאכוף את הבג המעצבן הזה בצורה פשוטה.. נניח כתבת שורה ואין בה מספיק תווים..אז מוסיפים רק.........את הנקודות האלה ושם זה מסתיים..כך גמני נוהגת..נסי ואולי יצליח להבריח ממך את האותיות האדומות שמעצבנות את כולן.. אם בא לך ספרי אם הצלחת.. ויש לך קושי מטורף לבקש כאלו שאת נזקקת.. במבי אהובה..למה קשה ..מה מביא אותך לרגשות כאלה קשים ?? מישהו/י עלבו בך אי פעם בנושא הזה שכך את מרגישה ?? לא אגיד לך אייך להרגיש אבל לדעתי לא צריך להתבייש.. מה שטוב לך יפתי חטולית
הי במבי, חשבתי שכתבתי תגובה. אולי אני טועה ואולי לא נקלטה. הדרך היחידה, שאני מכירה, לעקוף את באג 70 התווים היא לרענן את כל עמוד הפורום, מה שמאבד את המלל בכל התאים. תוכן, כותרת וכד'. בעקרון - אפשר, למשל, להעתיק ולשמור בלוח (גם בטלפון) ואז להדביק. מאמץ, שלפעמים כל כך דורש משאבים ומעצבן שקל לוותר עליו. כמה מהמורות אפשר. הנחתי שכל מה שהיה כאן זה שוב כשל טכני. מה שמוביל לעוד מהנמאס וכמה אפשר עם זה. פעם ראשונה ממה שאני זוכרת שרשמת על התהליך בעניין תדירות הפגישות. גמישות זה יפה. זה אולי מה שהציל אותנו באיזה אופן ונתן תקווה. לא יודעת אם שמת לב - גם אני, או לפחות חלק ממני, כך נראה לי, בדרך כלל פחות מהמבקשים. קטע עם תלות, נזקקות וגאווה, אניח. וגם נפרדות. חוזק וחולשה, בלבול בינהם. ועוד. סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
