סוריקטה יקרה וכולם..

לגבי הכינויים מסכימה בהחלט ואכן קול קבוצתי. באשר לפנטזיה על העתיד, שאיננה, אני יכולה לומר שהתחושה הזו עוד עשויה להשתנות. המטפלת הזכירה לי בפגישה האחרונה שלא יכולתי לדמיין או לראות את ילדיי גדולים( כשהייתי במצב די נוראי נפשית) ..והנה הם גדלו, היא אמרה דבר יפה ששתינו עברנו הרבה, הגענו יותר צעירות עם ילדים יותר צעירים ולשתינו הילדים כבר גדולים. התבגרנו יחד ;). אודי, היא אמרה דברים כל כך מדהימים שנכנסו ללב. אמרה שלמדה ממני על הדברים היפים שבדת.( היא חילונית ). ועוד על כך שלימדתי אותה מה עובד אצל מטופלים שזה אפשרי!! ועל אומץ! שלא ויתרתי. ועוד אמרה שאני אינטלגנטית ורגישה. הרבה דברים טובים אמרה עליי...הייתי ממש המומה. היתכן שלימדתי אותה? היתכן שהמסע היה גם עבורה?? זה מה שהבנתי...שזה ממש נפלא. מדהים, שלכם מיכל.

מאמי מתוקה כייף ונהדר לקרא אותך.. באמת עשית/ן דרך ארוכה ומוערכת שתיכן ביחד זה לבד ישאר לך כמזכרת נפלאה מהמטפלת הנהדרת שלך ..ואל תשכחי שגם את נהדרת.. חטולית

הי מיכל, ראשית הדברים שרשמת על הקשר היחודי בינך ובין המטפלת מרגשים מאד וכיף לקרוא. בטח שלימדת גם אותה! כתבתי בוודאות, מתוך הנחה שבתוך קשרים בריאים ומאוזנים יחסית אנו מלמדים זה את זה תמיד. ויש קליטה הדדית. פנים חוץ ובינהם וכו וכו'. לגבי הפנטזיה על העתיד אצלי - ייתכן שהתכוונתי למשהו מעט שונה. אין לי שום תכנון או רעיון לשום כיוון. מתחילה את היום ואין לי שום מושג איך אמשיך אותו. יש ימים בהם אני מוצאת את עצמי משוטטת שעות שעות שעות ברחוב בחום הגדול בלי יעד מוגדר ובלי ביצוע של מטלה מוגדרת. אבדון כזה. ואיני יכולה לומר לעצמי שאני, למשל, רוצה ללמוד, או להרחיב תחום מסוים. לשנות משהו בבית. מה לאכול. הרעיונות הללו - כן, כתבתי אותם מתוך ציטוט של הדברים הרגילים שמציעים. אין את זה אפילו בחלומות. להיפך, בחלומות שלי המרחבים מצטמצמים עליי, התוצרים שלי מרעילים וכו. אבל מה זה משנה. סוריקטה