סוריקטה.....,.....................

סוריקטה אהובה, מה שלומך? איך את מרגישה? תוכלי לבוא גם בלי מילים? רק להגיד שאת כאן. שנדע שאת בסדר ונרגיש את הנוכחות שלך. שירה

הי שירה, קראתי אותך מתייסרת. קראתי וחשבתי שהייתי רוצה לצאת מהמסך. כך חשבתי. ודמיינתי שאת כל כך מאוכזבת הן מהתגובות, הן מהיעדרן. כל כך מעט. ואולי לא הכי מדויק. לעזאזל איתנו. סוריקטה מגיעה לכאן לעתים במרחק כזה. לעתים באחר. חלו שינויים, פרידות וטרדות, כמו שכתבת ולעתים הריכוז מוטה לכיוונים אחרים. היו לי אירועי בית חולים וצפויים עוד כמה מעצבנים כאלה. וגם התחשמלות שנבעה מרשלנות של פועלים חסרי כל רגישות למפגעים וההרס שהם משאירים בסביבה. עוד אחד מהאירועים האלה שאני נשארת סוג של אדישה אליהם וחושבת כמה מגיע לי. כמו עם אותה לבנה שהטיחו לי בראש לפני כמה זמן. והדברים האלה קורים ועוברים לידנו ואנחנו ממשיכות לשרוד ולא רואים... עד המוות. מניחה שכבר ראית שעברתי כאן. שלך, סוריקטה

כן ובזדמנות זו את יכולה אולי גם לעדכן מה קורה עם הבדיקות שלך.. כבר סיימת אותן ?? יש כבר תוצאות ... מקווה שתעדכני חושבת עליך המון לאחרונה..גמני בבדיקות

הי חטולית, צפויות לי עוד כמה וכמה בדיקות וגם ניתוחים בחודשים הקרובים. תודה, סוריקטה

מצטערת לשמוע על חוויות בית החולים, אני יודעת שאין כמוך גיבורה, אבל בכל זאת רוצה לשלוח לך חיבוק (למרות שאני מהמתנגדות לחיבוק וירטואלי כשאמיתי כל כך חסר, אבל לא מצאתי מילה קרובה יותר) ולהיות לידך, או לצאת מהמסך בשבילך. אני לא חושבת שאת לגמרי אדישה... אירועים שמותירים סימנים, מקעקעים את הנפש, כמו הלבנה. אבל האוטומוט חייב להמשיך קדימה, לא? (יצר החיים). איתך שירה