הי אודי, נדמה לי שגם אני רואה. אותך.

הי אודי, חלף לילה. בחלוף זמן, וגם בלילה, בלילה, אם ישנים נכון (כי כדורים, אבל לכן אני משתמשת בהם), המוח מעבד. סוג של אוויר חדש. באופן כללי בימים קשים אני דואגת פיזית לצאת לאוויר, למרחבים, ולירוק או לכחול לשעות ארוכות. בעבודה כמו שלי זה אפשרי ואולי לכן, גם מסיבה זו היא גם נוחה לי בינתיים. למרות שכלכלית זה לא ממש שוס. אודי, נדמה שגם אני רואה. אותך. אתה, אודי, מאשר הודעות לא פשוטות. מאפשר למרחב להיות 'מלוכלך', לא אידיאלי. נראה לי שזה חשוב. ואפילו מאד. וגם אמיץ. גם הופך אותך, בעיניי, לפחות מסורס (סליחה, כן, אבל ביטוי מעולם הפסיכולוגיה). קבוצה שכמותנו האלופות בזה... סורי... מסכימה איתך שלעתים נראה שהשחזורים (ובפרט גם שלי) מתלקחים מבפנים. אביב, לו הייתי, אני עצמי, יודעת, למשל, שההודעה הטריגרית שרשמת, נובעת מתוך שחזור בטיפול עצמו (אגב פרספקטיבה, התבוננות מרחוק) - הייתי אומרת עליה, שאפשר היה להפוך אותה לשירה יפיפייה, ואחר כך מחבקת. משהו שמאד חזק ממני הוא למצוא את הפורשים הצידה ולהחזיר אותם פנימה. את מכירה את זה, יקירתי. כנראה שגם כאן משנה המידה ועוד. בשונה מהעבר הרחוק (הייתי לוחשת למנחה שמישהו זקוק לעזרה, בסוד, מבלי שראו את ההודעה, חפשו ‘ציפור קטנה לחשה לי’ איפשהו פה בעבר הרחוק), אז בשונה מהעבר עשיתי זאת על הבמה ולא מאחורי הקלעים. אצטט בפעם המי יודע כמה את הקטע מהספר ‘מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים’: “הביטי" אמרה פיורי "מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים. מעולם לא הבטחתי לך צדק מוחלט... ומעולם לא הבטחתי לך שלווה או אושר. עזרתי ניתנת לך בכדי שתוכלי להיות חופשייה ללחום למען הדברים האלה. המציאות היחידה שאני מציעה היא אתגר, ולהיות בריאה פירושו להיות חופשייה לקבלו או לא, בכל דרגה שאת מסוגלת. אף פעם איני מבטיחה שקרים, ועולם גן הורדים של השלמות הינו שקר... וגם שעמום". להתראות, סוריקטה

הלוואי עלי מרחבים .. לפעמים בן לבין אני בורחת אליהם.... ואני זוכרת את הציפור ....האמת שגם אז יצאתי 😶😨 .. בטח שזוכרת לראות ולהראות . חיבוק עם בסדר 😍😍