לכולם - דחוף מאד

אני לא יודעת מה קרה לי אתמול. פתאום נכנסתי ממש לדכאון וקיבלתי התקפת חרדה די מפחידה בעבודה אבל לקחתי כדור ונרגעתי. כל היום הרגשתי זוועה ומדוכאת. היום זה אפילו היה יותר גרוע. בפעם הראשונה אני כל כך מדוכאת. אני מרגישה חרדה ממה שקורה לי. עזבתי את העבודה באמצע היום (אמרתי להם שאני לא מרגישה טוב) משום שכבר לא יכולתי להתאמץ להתרכז ולהעמיד פנים. הרגשתי שאני לא עומדת בזה יותר ושמרוב דכאון אני ממש נרדמת בלי שליטה. עכשיו הגעתי הביתה ואני מרגישה כל כך מדוכאת. בעיקר בגלל שאני מיואשת. שום דבר בחיים לא מסתדר לי. אף פעם לא הצלחתי לנהל מערכות יחסים, תמיד ניסיתי להיות לא אני בכל דרך אפשרית כי פחדתי שינטשו אותי, אף פעם לא התנסיתי בדברים שבני גילי אחרים מתנסים בהם, במשך שנים חייתי את החיים של ההורים שלי ועכשיו אמא שלי, שהיתה העוגן היחיד בחיים שלי, נפטרה. אני מרגישה שאני שונה מכולם וזה כל כך מדכא אותי. אני לא מסוגלת לתפקד. רציתי להשתנות, רציתי לעזור לעצמי ולצאת מזה, אפילו היו לי אשליות שאני אצא יותר מחוזקת מהמשבר הזה אבל סתם השליתי את עצמי. זו לא רק תקופה שתעבור כי אני לא מסוגלת אפילו לתפקוד מינימלי והכי גרוע - אין אף אחד שנמצא לצידי. אני הולכת לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי ולוקחת תרופות ואין אף אחד שיהיה איתי כל הזמן וידאג לי. אני לא מתכוונת ל- 24 שעות צמוד אלי אבל כן הייתי רוצה שיגור פה עוד מישהו בבית. התחושה של הלבד משגעת אותי. אני כל כך לבד. במשך השנים בניתי לעצמי מעגל כל כך מצומצמם של חברות, חבר אין לי וחוץ ממערכת יחסים אחת והרסנית מאד לא היה לי כלום. אני כל כך לבד וכל כך מבוהלת ממה שקורה לי. בפעם הראשונה אתמול והיום הרגשתי שאני רק רוצה להיכנס למיטה ולא להתעורר יותר. לא רוצה לחיות יותר ככה. אל תדאגו, אני לא מתכננת משהו אקטיבי כי אין לי אומץ אבל כבר כמעט איבדתי תקווה. אני מרגישה שאני דועכת, גוססת אפילו.

כבר שבועיים מרוב דכאון וחרדות אני לא אוכלת כמעט כלום. אני ממש מכריחה את עצמי לאכול ולוקחת תוספות מזון כי אני יודעת שזה הכרחי אבל יש לי בחילות כאלה נוראיות שאני לא מסוגלת לאכול. זה ממש מפחיד אותי. תחושה של אובדן שליטה.

אורית חמודה, אני מצטערת לשמוע שיש לך יום קשה. יש גם ימים כאלו. את עושה עם עצמך חשבון נוקב, ומעבירה את ההרגשה כאילו יש משימות בחיים שצריך לעמוד בהם, או להשיג אותם, ולא השגת. את עוד צעירה, מאד צעירה! לכל אחד יש קצב משלו, שתלוי גם באישיות שלו ובכוחות שלו, וגם בגורמים חיצונים כמו ארועי חיים שהוא עובר. לא צריך להלחץ, וגם לא לנסות להאץ תהליכים. יש תקופות בחיים שאנחנו לבד עם עצמנו. לפעמים זה קורה בזוגיות. לפעמים אתה יכול להיות הכי בודד בעולם, ויש עוד 20 אנשים איתך בבית. לפעמים אתה לבד בבית ומרגיש הכי ביחד שאפשר. אני אצטער לשמוע שנכנסת שוב למערכת יחסים רק כדי לא להשאר לבד בבית. אני חושבת שזו לא סיבה מספיק טובה. אם יש לך מחשב ואינטרנט בבית, את לא לבד. וכשיגיע הרגע הנכון, גם האדם הנכון יבוא. אל תדאגי. עד אז- תתחילי לאכול כמו שצריך, תזמיני חברה ותלכי לסרט, תקני לעצמך בגד חדש וקצת איפור. אני משוכנעת שכבר תרגישי חזקה יותר. תמשיכי לכתוב..........

אורית, חשבת להשכיר חלק מהדירה שלך? אם יש לך אפשרות כזו, אז עדיף שתעשי את זה. עדי

היי אורית... אני דואגת לך מתוקה. קראתי את מה שכולם כתבו ואני מסכימה עם כולכם. להשכיר את הדירה זה רעיון מצוין, תקחי אותו לתשומת לבך. אני חושבת שאם תצאי עם חברה, תחוייכי קצת, תרגישי משהו אחר בתוכך חוץ מתחושת האובדן הנוראית, זה יהיה טוב. מה דעתך? אז שיהיה לך רק טוב.....מתוקה שלי, אני כאן בשבילך...תמיד....

אורית, אל תדאגי יהיה בסדר, בטח נשמע כמו קלישאה אבל זו האמת. יש לי חברה טובה שאיבדה אבא בגיל צעיר והועפה מהבית בגיל מוקדם על ידי אמא והיא שורדת. מערכת יחסים תבוא ברגע שתהיה מוכנה. גם אני מפחדת ממנה והצלחתי להרוס יפה מאוד כמה מהן. אז צאי מהמיטה, תתקשרי לחברה צאו לטיל ולראות סרט. אל תוותרי על החיים הם יפים . (גם אם לא נראה לך כך כרגע) שרה.