לאנשים אהובים מאוד:-)

שלום לכולכן, אביב, מישהי, שרון, ג'קי, polly, אורית וכל מי שרוצה :-) הימים לחוצים בטירוף, אני ממש "טובעת" מרוב עבודה. ובזמן שאני לא כאן - מנסה להתנתק מהמחשבות הקשות שמלוות את הימים האחרונים. אני מרגישה במעטפת המוות. הפיגועים, סרטן (קולגות מעבודה), אנורקסיה.... אתן חסרות לי! :-)

ללה יקרה, אני איתך במעטפת המוות - הפיצוצים, המחלה של אבא, המוות שלו, המחלות של אמא, אבל לא מקבלת את ענין האנורקסיה. אני לא מרשה לעצמי שכל הדברים הללו יפילו אותי חזרה לבולמיה. להעניש את עצמך באנורקסיה ? על מה ? למה ? את אשמה בפיגועים ? את אשמה בסרטן ? את אשמה במשהו ? ובכלל זה גם לא יעזור שתהיי אנורקטית, עדיין יהיו פיגועים, עדיין יהיו מחלות, ורק את תרגישי גם יותר רע. האנורקטיות או הבולמיות לא יעזרו לנו להרגיש טוב יותר עם הדברים, ההיפך, רק יחריפו את המצב, ויגרמו לנו להרגיש יותר רע. אני זוכרת הודעה שלך מלפני יומיים, שבה את בעצמך כתבת, שדווקא בתקופות קשות שכאלו, אנו לומדים להעריך את החיים, תחזרי אליה, ותראי עד כמה את רוצה לחיות, למרות הכל, וממנה תגייסי כוחות להמשיך להילחם בצורך הזה להיות רזה ולהעניש את עצמך על פגעי העולם. החרדה הקיומית הזו מהמצב מפחידה עד מוות, אבל אפשר להוציא ממנה גם את הרצון לנצל את החיים עד תום, דווקא בגלל שאנחנו לא יודעים מתי הם יסתימו. ובכלל, תזכירי לעצמך שבכל מעטפת המוות הזו, יש גם חיים חדשים שנוצרים. אני יודעת למשל שאחותי עומדת ללדת. אז אדם אחד מת, אבל יצור חדש ואוהב ואהוב נברא. אז יש טעם בחיים האלו, למרות הכל. אני לא מנסה להסביר, כי לי עצמי אין תשובות למה שמתרחש בעולם בזמן האחרון ולמה, וכי אני בעצמי די במשבר מכל מה שקורה אצלי, אבל בכל זאת הרגשתי צורך לכתוב לך, כי אני לא מוכנה שתוותרי, עוד לא מיצית את החיים ואת העולם, ואני שומעת את הייאוש, אבל יותר משומעת אני מרגישה אותו על בשרי, גם אני כרגע באמצע סערה, מנסה לשרוד, עד שתעבור. אני יכולה לחשוב שדווקא ההגדרה שלך של "טובעת בעבודה" היא טובה וחיובית, מין קרש הצלה בתוך כל הבלגן, שעוד מחזיק את הראש מעל המים, שלא ישקע. מצטערת שאין לי מילים מנחמות יותר, או מעודדות יותר, אבל ניסיתי... תהיי חזקה, שלך אביב.

אנחנו שם וכאן בכל מקום ובכל הזמן......... עצמי עיניים והנה הגענו, מעשה קסם שכזה, כוחה של אמונה............ אז בכוחות מאוגדים נעבור את המשבר לקראת ימים טובים יותר, ימים של שקט......... וכמובן, הצלחה בלימודים....... יום נעים שרון

קשה קצת להאמין בימים של שקט, אבל האמונה חזקה!!! יום נפלא גם לך

אנחנו חסרות לך....? אז תנסי לתאר לעצמך כמה את חסרה לי...... ובקשר לימים האחרונים..אני מבינה על מה את מדברת, מפחיד לפתוח טלוויזיה.. אני מכירה מישהי שחברות שלה נפגעו בפיגוע בת"א..זה עצוב את יודעת. אני רואה כמה קשה לה, אחת מהן במצב אנוש.אז אם תראי בחדשות שיש 2 אנוש...תדעי שאחת מהן זו היא. ככה אני רואה את זה. שכמה שזה רחוק...זה קרוב! בכל אופן.... אני אוהבת אותך הכי בעולם. שיהיה לך רק טוב. אני שולחת לך אלפי נשיקות חיבוקים וברכות לימים נהדרים. ממני.