מילים ממיתות מילים מחיות ומה שבנהם

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

17/06/2019 | 11:46 | מאת: אביב 22

אודי ,כתבת לי תני לזה זמן ...נותנת. אבל גם מבינה שמשהו בי צריך להשתנות. נכנסתי למשבצת שלא נכונה לי. והאמת נכנסתי אלייה ממקום אמבוולנטי מהמקום החומל שחשב שאולי זה יעזור לאחר. אבל גם מהמקום שקיווה שישאר לו גם מקום ... היום הקשבתי לשיר שסנופקין השאירה כאן פעם .. https://www.youtube.com/watch?v=IsIKs3OYYhU ובכלל חשבתי לי על תפקידים ועל אישיות ואדם וקבוצה . אז כנראה שהתפקיד שלקחתי על עצמי בלי מודע כבר לא נחוץ בקבוצה הזו ...ואני מנסה לחשוב איזה מקום אני לוקחת לא איזה מקום מנסים להלביש עלי ... והבנתי שאני זאת שמחייה או הורגת מילים וכך גם אחרים ...אני זאת שנותנת להם צבע וכוח אני זאת שמאפשרת להם נפח ... אני והשריטות העמוקות שלי .. אודי רוצה לשתף אותך שקשה ,שלא פשוט אבל אני הולכת לתת מקום לדכאונית הזאת ולשאר החלקים שקשה לי איתם...עד האהבה ...עד שאני אלמד לאהוב אותם. וקצת מפחיד לי הצעד הזה בעיקר הלבד בתוכו....הלבד הורג ,פיסה אחרי פיסה בנפש ....אז כנראה שמידי פעם אכנס לכאן לפרוק קצת מהמסע הכבד הזה... אודי ,התגעגעתי אלייך מאוד ....ואני מאוד רוצה לאחל לך נסיעה טובה ויעילה. ותחזור בשלום 😊

לקריאה נוספת והעמקה
17/06/2019 | 18:56 | מאת: שירה2017

אביב אהובה, בשבילי את היית ועודך אביב, כולך! מי שתומכת ומי שנלחמת ללא לאות להחלמה, מי שיודעת לתאר את החוויה שלה על כל גווניה. ובאומץ את אומרת "עד האהבה", אני יודעת כמה זה קשה וחמקמק. לגבי התפקידים, נראה לי שזה נתון לשינוי מתמיד ממש כמו הדינמיקה במשפחה. איתך שירה

17/06/2019 | 22:28 | מאת: אביב 22

תודה יקרה נכון בדינמיקה זזים משבצת בכל פעם למקום אחר ...ואני קצת לקחתי את המשבצת הנמנעת ....קצת מתוך קרבנות וקצת מתוך לאפשר לכן מרחב ...ואולי זאת המשבצת שאני רגילה לקחת בסיטואציות כאלה בחיים. אז כן זה דורש שינוי שלי , בעיקר מלחמה עם עצמי בכל אות שאני כותבת להלחם בקולות שמסבירים לי למה לא , וכמה זה מפריע ועוד מילים ממיתות - שריטות שלי ותודה לך ,על המילים .....ואני שמחה שאת גדלה ומרשה לעצמך גם וגם ...לאט לאט תרשי לעצמך גם במרחב המציאותי .

הי אביב, אני משער שהמקום יתברר מעצמו, בלי הרבה מאמץ. אסע, אטוס, ארכב, ואחזור בשלום. אודי

18/06/2019 | 15:20 | מאת: חטוליתוש

אתה לא מבין כמה הכותרת נכונה אודי... בשלום אומרים רק חס וחלילה על המתים שישכבו בשלום על מנוחתם... אתה חס וחלילה לא הולך למות בנדם.. בבקשה.. ל.ש ל.ו.ם לא בשלום חטולית

19/06/2019 | 12:44 | מאת: סוריקטה

חטולית, הי. אעזוב שנייה את הדיון הקשור לפורום. לא כעת. קשור אצלי להגדרת גבולות. באדם ובקבוצה, אולי בתוך נורמה מסוימת. חטולית, בעקבות דברייך ערכתי חיפוש בגוגל. ומביאה לכאן קישור הנוגע לביטוי השגור ולהבחנה של חז"ל. על פי גרסות מסוימות זה בסדר גם וגם: https://tinyurl.com/y2r8tnd3 דווקא צמד המילים שהזכרת ועוד כשהדובר הוא אודי לא נשמע לי בקבוצת מילות הרעל והמוות. אבל מבינה את החרדה. סוריקטה

19/06/2019 | 18:15 | מאת: חטוליתוש

שמחה שהבנת כל השאר בטל בשישים תודה

19/06/2019 | 18:38 | מאת: אביב 22

לא קשור לגבולות קשור לתחושת שייכות שמתה ....

19/06/2019 | 19:32 | מאת: אביב 22

האמת ניסיתי . והיום הבנתי שמה שמת לא יכול לצמוח חזרה .. ומשהו בי מת כאן ....

הי אביב, בכותרת המקורית כתבת ממית ומחייה. צר לי לשמוע על החלקים המתים, כמה שסוגר (כרגע) את השיח. אודי

20/06/2019 | 05:09 | מאת: אביב 22

ולא מאפשרת ניסיתי זה כואב מידי פשוט כואב כל פעם שאני נכנסת לכאן כמו סכין ננעצת לי בלב אז אולי עדיף ככה ....

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית