אני רוצה להציע משחק -

אני זה כבר יפה. רוצה זה כבר יפה. ... כבתוך ניסיון להחזיק תקווה, לגשר, בהינתן תפיסת זמן מבולבלת אצלי ודיסאורינטציה ועוד, מנסה לשוב לעולם המשחקים, שאולי איכשהו היה בו, ויש בו עדיין, משהו שמצית את דחף החיים. למשחק הזה קוראים - 'לאלו דברים אני מתגעגע'. לאלו דברים אני מתגעגע? אתחיל - אמנם חבל שכל כך מאוחר יחסית, אך אני מתגעגעת לימים בהם חייתי את המוזיקה. ניגנתי והתאמנתי ורכשתי טכניקה ופרשנות ברמה של אולי יותר מסתם תלמיד; ימים שהרשיתי לעצמי ליצור גם בתחומים אחרים. אם כי מאד מאד מצומצמים, ומאד מוחבאים. אני מתגעגעת לימים שהיה לי כלב. גדול ונבון במיוחד. כלב שהוציא אותי לטייל בימים שלא עמדתי על הרגליים; חסרים לי הימים בהם לא היה לי מה להפסיד (הקנאה בשיגעון); מתגעגעת לימים שהיינו קטנים ואחי היה מביא חברים, שאחד מהם, גם הוא ילד קטן, היה נקודת האור בחיים שלי; שני ילדים קטנים, כמו אחים, שבצר להם נשענים זה על זו, זו על זה; אני מתגעגעת לפסיכואנליזה; אני מתגעגעת לטוב שבאמא. עד פה הצלחתי לפני ששוב נמחק. כואב לי, סוריקטה

הי לקוראים, הי לאודי. השתפרנו (?) עכשיו זו לא רק ה'ישות'. למרות שבכל זאת, אני כאן לבד מול המקלדת. לבדי. עכשיו בוקר. יום שני. רואה מול עיניי את הודעתי שלי בלבד וחושבת עליה. על מה רציתי לומר כאן. משתמשת במילה געגוע ואולי אין היא נכונה כעת. אולי נכונה יותר משאלה (שאינה ריאלית). פנטזיה. וכאילו הייתי רוצה לומר שאני מתגעגת למה שהיה פעם. להתחלה. לראשוניות. כאילו שאז היה יותר יפה וקסום. ובכן, אין לדעת לעולם. לא, לעולם לא נחזור בזמן. היה הייחוד של פעם. הגילויים המפעימים או הכואבים. אבל הוא ממש לא היה מושלם, הגם אם יכול היה להיות במצברים אחרים פחות גרוע. וכנראה שהפנטזיה הזאת, להיוולד מחדש, להחיות את אמא, או אפילו לגרום לה שלא תלד, בפרט אותי, היא, כנראה, ארורה למדי. תופסת כל כך הרבה מקום ולא משחררת לחדש והמאד חלקי להתפשר עליו. ועדיין הייתי רוצה לומר - בואו. אחרי שסילקתי אתכם תלכו מכאן. ובעיקר אביב. ואודי. סוריקטה מאוכזבת. סוריקטה מחפשת משהו שיזכיר לה את החיים בעוצמה מספיק גבוהה. בתדירות מספיק גבוהה. באיכות סבירה. פחות מצומצם, למשל. כן, איכשהו חושבת שיש קשר לחיבור למה שהיה פעם. ופה אולי כן נכנס הגעגוע. אנחנו (המטפל ואני) מנסים לחשוב על זה. נראה לי שמאז אוקטובר 2018, שהייתה בו הפריצה והפגיעה בחתולה בה בעת (אני מזכירה) היה איזה היי של מחיקת זיכרון ושיבוש והמוח שלי הפך להיות במצב פיגור. כנראה שזה לא רק גיל המעבר (שיש לו את התרומה שלו). כנראה שזו לא רק תת פעילות של בלוטת התריס, שיש גם לה את התרומה שלה. בשורה התחתונה - אני כל כך לא יודעת וכל כך לא מבינה. ויש בי בקשה (שלמי יש כוח בשבילה) שתציגו את עצמכם כאן מחדש. שתזכירו, ספרו לי מי אתם, איפה אתם כרונולוגית, מה חלף עליכם בשנים. ומיכל - מתי הייתי ענן, מה קרה אז. מתאים לי שאנהג כך, אבל אני לא זוכרת כלום מזה. שלכם, סוריקטה

וזכרונות עבר נוספים שמנסים למצוא קשרים וחיבורים - אתה יודע, אודי. אם מותר לומר כאן - לשני אנשים, אבות בתחומם, כן, שניהם גברים, הן פרויד והן קליינהאוס יש קשר עקיף (ולא דרך הטיפול שלי) לסיפור החיים שלי בילדות המוקדמת בעיקר. מן הסתם, לא ניתן לדעת מדבריי על מה אני מדברת בדיוק. יש עוד איש אחד, והוא המטפל שלי, שמסתבר שגדלנו במקביל באזור דומה בארץ והסתובבנו במקומות המוכרים אז לילדים. דברים משותפים. קצת מעבריים אולי (?) סוריקטה

אבל אני כן בעינייני געגועים .. התגעגעתי אלייך התגעגעתי לכאן מתגעגעת לאנשים שכבר לא איתי מתגעגעת לעצמי כי קצת איבדתי אותי כאן במרחב ...