שירה - אולי זה יענין אותך???

קראתי את הכתבה הזו, וחשבתי עליך, אולי את מתחברת לזה? https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5522719,00.html#autoplay הבנתי ממך בעבר שאת אשה מצליחה, ואולי תתחברי למה שהיא כותבת? היא נתנה כיוון אחר למחשבה

סנדיי, תודה שחשבת עלי. כתבה מעניינת... אצלי הבעיה היא פגיעה מינית ובנוסף אמא שדאגה "לטפח" תחושות של מה יפה ומה לא מה לאכול וכמה וכו'. בכל אופן, יכולה להבין שמימדי הצלחה לפרסום יכולים גם להוביל להפרעת אכילה. אני חושבת שאני מצליחה במה דאני עושה אבל לא אשה מצליחה, או לא תופסת את עצמי ככזאת. אפילו להיפך. תמיד מרגישה פחות טובה... אבל זה כבר סיפור אחר :)

את כותבת שאת לא תופסת את עצמך כמצליחה, ומרגישה פחות טובה, נו... זה בדיוק מה שהיא טענה.... שהיא נסתה לגמד את עצמה, לעשות מעצמה פחות טובה, ואולי זה לא סיפור אחר.... אולי יש בזה כן משהו. הצלחה זה לאו דווקא עם פרסום, הצלחה יכולה להיות גם בקנה מידה אחר, במקום העבודה עצמו ובבית בלי צלצולי פעמונים. כבר כתבתי לך שאני רואה בך הרבה עוצמה, ואולי זה דרך של דכוי עוצמה? אולי זה דרך להקטין את עצמך? ושאלה, כשאת כותבת שאמך טפחה מה יפה, הכוונה שהיא רצתה שתהיי רזה? סתם נקודה למחשבה שאני רוצה לעורר, את יודעת אמהות, זה מקצוע קשה! אני בדרך כלל לא רואה מבוגרים שאין להם טענות על הוריהם ובעיקר על האמא שלהם, ואני לא אומרת שאמהות לא עושות טעויות, אבל את יודעת לפעמים, מה שתעשי בתור אמא, לא יצליח. אמא אחת תתעלם מההשמנה של בתה - והיא תאשים אותה כל החיים שלא דאגה ולא טיפחה אותה, אני מכירה כמה כאלו. הן מאשימות את האם בהשמנה, כי לא מספיק טפחה אותן, או כי התעלמה מהאכילה שלהם, או שדברה יותר מדי, כמעט ולא יצא לי לפגוש מי שיספר כמה נפלא היה מה שאמא שלהם עשתה! יש לי חברה שפעם אמרתי לה את זה, והיא אמרה מה פתאום, היא חושבת שההורים שלה היו מושלמים, גדלו אותה נהדר! יופי, חשבתי לעצמי, לפחות יש זוג הורים אחד טוב בעולם! חלפו שנים ואבא שלה נפטר, וחשבתי שהיא תסע להיות עם אמה תבקר אותה עם הידים וכו', ואז מתחיל הכל 'להישפך', איך שאמא שלה חולת נקיון, ואיך שהיא אפשר להגיע לבקר אותה לעולם לא, ואיך שרגל של נכד לעולם לא תדרוך שם בבית, ואיך שהיא גדלה אותם עם הטרוף של נקיון וכולם הלכו לכיוון השני, ולא מסוגלות לטפח בית, שמעתי ושתקתי. אז זהו שיש כאלו שיכעסו על אמא שדאגה כל היום לבית מטופח, יכעסו עליה, על אחרת יכעסו שהבית מוזנח. על אחת שלא בשלה, ועל שניה שהייתה דוחקת בהם לאכול. מוכרחה לומר שכאשר אני נהייתי לאם, וכאשר אני עברתי את השלבים שלי עם הילדים, לפתע כל מיני טענות שהיו לי על אמא שלי, קבלו גוון אחר, לפתע מצאתי את עצמי בסיטואציה שלה, וראיתי פתאום דברים דרך המשקפיים שלה, והם היו נראים אחרת, פתאום הזהיתי אתה על דברים שממש כעסתי עליה. מה שאני מנסה לומר זה שאולי כדי לעזור לעצמך, תסתכלי על אמך עם חמלה וכך בעצם תוכלי להביא גם מרגוע לעצמך. שירה, אל תחשבי שאני באה ממקום של להחליט אם אמא שלך הייתה בסדר או לא, אני מגיעה ממקום שאני חושבת איך את יכולה לעזור לעצמך, ואולי שינוי בתחושה ישנה הרבה. אני באמצע לקרא ספר מקסים של פסיכיאטר על זה, אבל על כך פוסט אחר.

יש דברים עמוקים שקשורים לתחושות ראשוניות של הקשרות. יש בי המון חמלה וכבוד להורי, וגם לכל אדם באשר הוא. אחד הדברים שהניעו אותי באהמות היה לא להיות כמו אמא שלי. הצלחתי. מילדה שקופה וילדה הורית (עד עצם היום הזה) הפכתי לאמא קשובה, מכילה, מעורבת ועוד. אני אמא טובה וברור שתמיד ישמעו קולות של ביקורת. יש בי פחות חמלה לעצמי. אני מנסה לעזור לעצמי. תודה שירה

הי סנדיי והי שירה, סנדיי - ייתכן ויש המון נכונות בחלק מדברייך. אופן הפנייה שלך לשירה, הוא בסגנון מסוים, ולדעתי, עשוי לשנות את אופן קבלת מילותייך. אך רק ארצה להזכיר - יש נקודת התחלה ויש נקודת יעד (או משהו קרוב לזה). בינהן יש, כנראה, תהליך ארוך ארוך ארוך ומורכב ומסובך. במיוחד כשמדובר בבעייה מושרשת, שחלקה יכול להיות קשור לגנטיקה, וחלקה לסביבה שאינה מרגישה מיטיבה ובדרך כלל באופן אינטנסיבי, בתדירות גבוהה ולאורך שנים). ישנם קולות אליהם אנו אטומים משך תקופה, הגם אם אנו לכאורה 'יודעים' שהם נכונים. לנפש כוחות משלה. בונים וגם, לצערנו, הרסניים. סוריקטה