שירה מתוקה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
גם אני דואגת לסוריקטה. מקווה שהכל בסדר איתה ... ואת אהובה מה אתך עכשיו כשהוא איננו ... דואגת גם לך חיבוק
אביבה אהובה, תודה על הושטת היד. אני ממשיכה לשרוד, נדמה כאילו המילה שורדת (שאני לא ממש אוהבת) היא משהו שנשאר כמו קעקוע, והיכן שהכל התחיל ונדמה היה שנדחק ונגמר, עדין לא התחיל. אני מרגישה בודדה מאוד. מסביבי אין מקום להניח את הראש ובנוסף אני שומעת ביקורת. המטפל מקיים איתי פגישות בסקייפ, גם זה משהו. אבל הערה שקיבלתי מבן הזוג... מה יש, את לא יכולה בלעדיו? את לא צריכה, רק כשתגיעי לתחתית התהום תחזרי וכו', גרמה לי להרגיש שזה כאילו אני צורכת פורנו ברשת. שלך, שירה
וואוו מילים ממש פוגעות מכאן באה הבדידות ?? מבינה שהמילה שורדת לא טובה לך ..כמובן מהסיבות שלך במציאות הקיומית שלי להגיד שורדת זה להמשיך לחיות כפי יכולתי מקסימה שאת רוצה כל כך להגיד לך את המילים שיעזרו להקל עליך ....אבל יש לי בלבלות בראש ולא מוצאת מילים נכונות אז במקום לכתוב שטויות .... שולחת חיבוק חם לאשה נהדרת שאת... ומקווה שתמצאי את הדרך הנכונה להתמודד... 😍
כמה עצוב , אבל הם פשוט לא מסוגלים להבין את הצורך ....ומצד שני לא מצליחים להיות עוגן ולהכיל במקום ... גם אני שומעת תגובות של מה עד הפנסיה או עד מתי וכמה זמן ...וכשאני מנסה לשתף במשהו התגובה היא לכי למטפלת שלך אני לא יכול להכיל ... מה שמגביר את תחושת הבדידות גם שאת לא לבד ואת תחושת התלות במטפלת .... אתך , הכי מבינה בעולם