זקוקה לעזרה דחוף...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מאז שאני זוכרת את עצמי לא ידעתי להתמודד עם לחצים ותמיד חיפשתי תשומת לב אימהית אצל נשים אחרות. מה שהתחלתי לעשות בגיל ההתבגרות היה להתקרב לאנשים על ידי בדיית סיפור תקיפה מינית שעברתי. ככה קיבלתי את תשומת הלב שכה כמהתי אליה וגם אותם אנשים ראו אותי פתאום כחזקה ולא כחלשה שכן התמודדתי עם טראומה בעיניהם ויצאתי חזקה לכן פחדים, חוסר יכולת להתמודד עם מצבי לחץ וכד' הפכו פתאום ללגיטימים. כמעט בכל מערכת יחסים בחיי אני מביאה את הסיפור הזה, משתמשת בו כדי להראות אמיצה וחזקה וכדי לשמר את תשומת הלב של הצד השני. אני יודעת כמה זה לא בריא. זה אפילו התחיל להשפיע עלי בחלומות או במחשבות של לפני השינה. לפעמים אני מדמיינת את עצמי בסיטואציה של האונס וחשה את כל תחושות ההשפלה והבושה למרות שאני יודעת שכלום לא קרה. אולי משום שאימצתי לעצמי טראומה שלא הייתה שייכת לי ושלא קרתה מעולם. אני לא יודעת איך להפסיק את זה ואני מתביישת לדבר להודות על כך בטיפול שאני עוברת. מה עושים?
אלמוג יקרה! את בטיפול? אז למה בעצם את מתביישת לספר על זה? אולי להחזיר את הגלגל אחורה אי אפשר... אבל לטפל בעניין בהחלט אפשר. תראי, יש כ"כ הרבה מאחורי מה שאת מספרת... למה שלא תגידי, זה יכול לעזור מאוד! הרי בזה גם צריך לטפל...תנסי..... למה לא? אני כאן....
תודה על התגובה. למה לדעתך אני עושה את זה ומה עומד מאחורי זה? פשוט אין לי מושג
שלום רב, מאד יפה/טוב/חשוב שאת מודעת לתהליך ולהקף הבעיתיות שלו. את כבולה בו, אבל את יכולה בקלות לכבול אדם אחר (בד"כ גבר), לצרות צרורות בשל כך, וחבל. קריאת הסיוע שלך להחלצות מהעניין מאד משמעותית. היה פעם מי מנועצי, שחשתיבמהלך העבודה איתו שמשהו דומה קורה אצלו. באותו זמן היו מספר ארועים פירומניים (הצתות). הבאתי את קטעי העיתונות, כאילו במקרה, והתחלתי ב"סמאל טוק" על הרצונות שלנו להצטיין במשהו בחיים. ההמשך כבר קשור לאותו מקרה, אבל לענייננו - אם את רוצה לצאת מהעניין, הנה סולם שתוכלי להביא למפגש הטיפולי הבא: קטעי עיתון על מי שגילה הצטיינות מיוחדת. אם המטפל קשוב - יש סיכוי שהמפגש יאפשר לך לבטא גם את הנקודה המטרידה שלך. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם
למה אתה מתכוון לכבול אדם אחר לצרות צרורות? ולאיזה קטע עיתון בדיוק אתה ממליץ שאפנה? לא בדיוק הבנתי מה דעתך על המצב
למה אתה מתכוון לכבול אדם אחר לצרות צרורות? ולאיזה קטע עיתון בדיוק אתה ממליץ שאפנה? לא בדיוק הבנתי מה דעתך על המצב
אלמוג שלום בסיפורך יש לפחות שתי נקודות משמעותיות מאוד בעיני. האחת היא השיחזור של חויית ההשפלה של האונס שלא היה. את מודעת בצורה ברורה לכך שלא היה אונס או ניצול מיני, אבל את חשה את ההשפלה. אדם לא בוחר לעצמו שחזור של חוויה כזו סתם, ולכן חשוב שתצליחי להבין מדוע הגעת למצב שבו נאלצת לבדות סיפור כזה. אני לא חושב שזה רק תשומת לב, כי את זה ניתן להשיג בכל מיני דרכים אחרות. בסופו של דבר בחרת בדבר מאוד ספציפי. למשל, יכולת להמציא מחלה איומה שתקפה אותך וגם זה מביא תשומת לב. העובדה שבחרת והדרך שבחרת בחווית האונס היא סימן שאלה שבהחלט שווה בירור בטיפול הפסיכולוגי שאת עוברת. מה שחשוב להבין שבאופן פרדוקסלי את מרגישה בושה לספר מה קורה לך (על הסיפור שפוברק) וגם נשים רבות שנאנסו חשות בושה לספר מה קרה להן. אם תביני שמאחורי הסיפור הלא אמיתי שסיפרת, ישנו סיפור אמיתי, וכנראה מאוד כואב, תוכלי להוריד את רמת הבושה ולספר לפסיכולוג/ית מה קרה. נכון, זה לא כאב שקשור להתעללות מינית קונקרטית אותה המצאת. אבל אין ספק שזה כאב חזק מאוד שגרר אותך לספר כזה סיפור. ופה למעשה הנקודה השניה. זה חשוב מאוד שתוכלי לספר בטיפול מה קרה. רק כך תוכלי להתמודד ולפתור משהו. ספרי כמה קשה היה לך לספר את הסיפור האמיתי ואני בטוח שתמצאי אוזן קשבת בצד השני. בכל מקרה, עם חוויית הטראומה שאת מעבדת בדמיונך חשוב להתמודד. דמיון או מציאות, משהו עובר עליך ותני לו את הכבוד והחשיבות הראויים. יתכן שהרגשת שהמצוקות שלך קטנות מידי כדי שיתייחסו אליהן והיית זקוקה לסיפור האונס כדי להאמין שיקשיבו לך. אני מאמין לך שאת באמת חווה מצוקה וזקוקה לעזרה, ואת מה שעשית, עשית מתוך המקום הזה. קחי עוז וספרי את הדברים לפסיכולוג/ית, או פשוט הדפיסי את ההתכתבות הזו ותני לה/לו לקרוא. בהצלחה בהתמודדות ד"ר אורן קפלן
תודה על התגובה אם כי לא בדיוק הבנתי לאן אתה חותר בנקודות מסוימות. מדוע לדעתך בחרתי דווקא בסיפור של אונס אכזרי? מדוע אני לא מצליחה להתנער ממנו? האם לדעתך עומד מאחורי הבדיה סיפור אמיתי שקרה לי ושהוא הסיבה לדמיון הזה?
תודה על התגובה אם כי לא בדיוק הבנתי לאן אתה חותר בנקודות מסוימות. מדוע לדעתך בחרתי דווקא בסיפור של אונס אכזרי? מדוע אני לא מצליחה להתנער ממנו? האם לדעתך עומד מאחורי הבדיה סיפור אמיתי שקרה לי ושהוא הסיבה לדמיון הזה?