שרון-בקשר לאתמול

מצטערת על השיחה ה"סתומה" שניהלנו באיי סי קיו לפני שהכל קרה. לא יכולתי הרבה לדבר. ואז גם קרה מה שקרה ועוד פחות הצלחתי להתנתק מזה. ידיד שלי היה אצלי אתמול,לפני שהיינו אמורים לצאת לבלות. הכל היה רגוע,על מי מנוחות עדיין. והוא אחד האנשים האחרונים עלי אדמות שאפשר להגיד שבמידה מסויימת סמכתי עליהם. ההורים שלי יצאו להם לטיול רגלי, והוא ישב לידי. והתחיל לשלוח ידיים ולהגיד לי כל מיני דברים מלוכלכים. ואני ,ממש סתומה מה לעשות,ישר קפאתי במקום והרגשתי איך נפער חלל הפחד ומתחיל להעביר צמרמורות בגב וכבר ראיתי את זה קורה לי שוב והתחלתי ממש לבכות כמו מטומטמת,ככה מולו והוא נרתע והלך אמר שהוא מאוכזב ממני , שציפה ממני ליותר בגרות. והנה עוד אדם שהוכיח כמה הוא מגעיל עוד אדם שנתתי בו את אימוני,קם והלך ואני לא יכולה להמנע מלחשוב למה לעזאזל זה קורה לי. למה לא יכולתי למנוע את ההתחברות אליו? למה לא הגבתי בתוקפנות? למה ההתמוטטות הזו מולו?איזו מן טפשה אני? ולמה בני האדם,בלי יוצא מן הכלל, כ"כ רעים ואכזריים?למה? עד עכשיו אני חושבת על המגע שלו בגוף שלי,והכל חוזר אליי,בתוספת האירוע האחרון והעולם הזה כ"כ מגעיל.... והאנשים בו כ"כ דוחים. סליחה על התחושות הקשות שעולות בי עכשיו.חשתי אי שקט והייתי חייבת לספר לך.לא התחברת כל היום, וגם אם היית מתחברת לא הייתי מפילה את זה עלייך ככה בשיחה היום. אני צריכה להיות חזקה,רק ככה אני שומרת טוב על האנשים שלי,רק ככה הם אוהבים אותי. את כל הצהריים ביליתי בגלישה לאתרי פרו-אנורקסיה.הם היוו לי מעין תחליף להפרעה שהלכה, ועכשיו אני גם רוצה להעלם,רוצה לברוח מכאן , רוצה לשלם על הכל ולעוף מכאן,להיות קטנה קטנה ואיש לא יבחין בי,ואיש לא ינסה לפגוע בי ולהזיק לי. ואני כ"כ פוחדת.זו רגרסיה.אני מפחדת שמחר אני לא אוכל לקום בבוקר ולפתוח יום חדש,ולהמשיך להיאבק בהפרעה.אז עוד יום כמעט עבר בלי הקאות,אבל בבדידות וכאב שזעקו לשמיים. אני כבר מרגישה חוסר חשק ורצון שאני חושבת שמחר אני צריכה לקום,ושאנשים יראו אותי ולדבר איתם...אני כבר מרגישה את הבחילה שאני חושבת שאני צריכה עוד מעט לאכול ארוחת ערב. רציתי פשוט להסביר לך מה קרה כי לא היה נעים לי מהשיחה של אתמול. אנג'ל.

נורא רציתי לחזק אותך, לפני שיקרה משהו. למזער את הסיכון שאולי, חלילה, תחליטי להרים ידיים... אני לא ממש מכירה את ההיסטוריה שלך, הבנתי שכנראה היה שם משהו שקשור לטראומה מינית. אנג'ל, יש המון אנשים שפלים ונבזיים בעולם, בזה אני בוודאי לא מחדשת לך הרבה. ה"ידיד" שלך כנראה שייך לאלו שעליהם אסור לסמוך. אבל יש גם אנשים אחרים! יש גם כאלו שבאמת דואגים לך, שאכפת להם אם את עצובה, מפוחדת או מיואשת, שהם יותר רגישים א-ל-י-י-ך ואל רצונותייך, ולא רק לסיפוק הדחפים שלהם. אל תפגעי בעצמך- לא באנורקסיה, לא בהקאות ולא בכלל! עברת כל כך הרבה, אל תתני לאגואיסט אחד שפל להרוס לך הכל... אני לא מתיימרת לדעת מה עובר עלייך, אני מניחה שזה הרבה יותר קשה משאני מסוגלת לדמיין. אבל אני מאמינה בך, בתבונה, ברצון ובכוחות שלך, ואני חושבת שאת יכולה להתגבר, להמשיך במסע הקשה הזה אל חיים משוחררים. לא אאריך עוד ( אני אפילו לא יודעת אם יש לך כוח לקרוא את כל זה עכשיו), אבל אני שולחת לך "נשק סודי" : שילוב של נחישות ותקווה. אני מקווה שזה יעזור, אפילו קצת... ואני אהיה כאן מאוחר יותר, אם תרצי לשתף...