ולכולם...יש אנשים שאתמול בערב חלומם נדגע.

איך החלום נגדע בבת אחת, וקטף אותם אחד-אחת? איך נתנו לעצימנו להאמין שהיום,שם,במקום ההוא- זה לא יקרה?! חייבים להמשיך לחיות את היום. אין ברירה אחת... אך לעולם אסור לשכות את הנערים והנערות, שאולי,חלקם, ברגעי חייהם האחרונים, התפתו להאמין לשלום. לזכרם של 17 הרוגים שיצאו לבלות... אנג'ל. מצטערת על ההצפה הפואטית וההצפה בכלל בפורום.לא ישנתי בלילה.מקווה שיסלחו לי.

אנג'ל היקרה את לא צריכה להצטער ובקש סליחה את כותבת יפה ובצורה הנוגעת ללב אל תפסיקי לכתוב תמר