ושוב פיגוע... ושוב פיצוץ...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ושוב פיגוע... ושוב פיצוץ... והפעם בלב תל-אביב, בדולפינריום ביום שישי בלילה... במועדון... אז מה יהיה ? מתי יגיע הסוף להרוגים ולפצועים ? מתי יפסיקו לההרס משפחות בגלל קטל מיותר ? ולמה לעזאזל אנחנו שותקים ומבליגים וסופגים בשקט ? ושוב, כרגיל, איפה הוא עכשיו ?
...
מעניין מה עם החברים שלי. היינו אמורים לצאת לכיוון...
טלי, סליחה, אני מצטערת, אני כזאת דפוקה לפעמים, פשוט נלחצתי פתאום. לא יכולתי שלא לבדוק. היתה לי תחושת בטן רעה, והייתי חייבת להפריך אותה. את כבר מכירה את הפחדים שלי שיקרה משהו רע למישהו חס וחלילה... סליחה, אביב.
את לא דפוקה זה טבעי לפחד על אנשים אהובים יכול להיות שאפילו חשבנו על אותו דבר.אבל לי אין אפילו אומץ לבדוק דברים כאילו.מצד שנייכול להיות שדוקא אני הרחקתי לכת במחשבות ואת מדברת פה על דבר נורמאלי.
הלוואי והייתי יכולה לכבות כבר את הטלויזיה, הלוואי והתמונות לא היו מהדהדות לי בראש כל הזמן, 17 ילדים שנהרגו ועד עכשיו אוספים עוד חלקי גופות. הלוואי והייתי יכולה להפסיק לבכות על כל אחד מהם, ועל כל אחד מ- 64 הפצועים מתוכם רבים קשה וקריטי, והכי חשוב, הלוואי ואמן שכל מי שרק נפצע יחלים.
אני מכירה את חלק מהאנשי מד"א שם. אלה החברים שלי. עדי
אחותי הייתה בדרך לשם..... והודיעו לה לחזור הבייתהכשהיא הייתה בדרך.... מזל :-)
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
