למישהי, ל-ללה, לג'קי, לפולי ולאנג'ל...

בוקר טוב לכולכן, בקישור הבא יש כתבה של עוד מישהי שהצליחה בהתמודדות עם הפרעת האכילה. בעיני הוא קצת יבש, יותר תאורטי, ולא ממש מהלב, אבל אולי זה יכול גם להפיח קצת תקוה, ואמונה שאפשר וכדאי לצאת מזה. בנוסף הוא גם קצת מדבר על הצד של ההורים בכל הענין, ומסביר אולי למה יותר קל להם להתעלם מהבעיה, מאשר להודות שנכשלנו בתפקיד כאמא. זה נתן לי עוד נקודת מחשבה ועזר לי להבין קצת יותר טוב את אמא שלי, ולמה לא היתה יכולה להיות שם בשבילי במאבק ולהילחם יחד איתי. http://www.klalit.co.il/AllAbout/eitanim/anorex.htm שלכם, אביב.

בוקר אור אביב, ואני חשבתי שאני המקרה הכי מסובך... :-)) וברצינות: תודה על העידוד! אני רושמת בזכרוני את מספר העמוד, ואחזור לכאן בכל פעם שאחוש שאני נופלת לדיכאון והייאוש המוכרים... אני הולכת עכשיו לבלות קצת ! (כן! לא ללמוד!) עם חברה, ומשם לקורס שלי. כך שבוודאי נתראה רק בערב. עד אז, שיהיה יום נפלא לכולנו!! אוהבת, מישהי

הי אביבי. ובעצם כולן........ קראתי..........אולי התיאור יבש אבל את החיות כל אחת מוסיפה מתוך הסיפור האישי שלה . ובאמת הערך המוסף הוא ההתחברות להורים בכלל ולאמא בפרט. למרות שעבודה כזו אפשר לעשות לדעתי רק כשאת בתהליכי תודעה מסוימים, במהלך ריפוי. אז את יכולה להפנות מעט משאבים להבנת האחר. כי כשאת במלחמה, את כל האנרגיות צריך להשקיע בריפוי העצמי.......אם את מבינה ......... שמחתי לקרוא שאמא חזרה להשתמש בכינויי חיבה........היא נפתחת לאט........בהתאם לקצב שאת מכתיבה.........it takes two for a tango but only one to make a different step יום טוב sheron

בוקר טוב! תודה על ה- link ששלחת. זה מוזר, אבל כשקוראים את כל הסיפורים האלה זה נראה לרגע נורא רחוק , אך כעבור שניה זה נהפך למראה... לגבי היחס של הורים - אין לי מה לומר בעניין, אני לא גרה עם אבא שלי, ככה שכל התמיכה והדאגה העצומה שלו היתה מרחוק. אני לא חושבת שהוא התעלם מהבעיה אבל גם הוא הסתכל ועדיין מסתכל רק על הצד הרפואי והפיזיולוגי של המחלה. אני כבר לא שופטת אותו על כך. אני מבינה אותו. אני חושבת שכל עוד אני לא נפתחת כלפיו אין לי בכלל זכות לביקורת. לפחות הוא מנסה בל כוחו להיות איתי ולעזור, אבל אני זאת שבוחרת לא לקבל את העזרה שלו והלוואי והמצב היה אחרת. טוב, סטיתי קצת מהנושא :-) לגבי האמונה שכדאי לצאת מזה - זה בטוח!!! לגבי שאפשר - יש בי תקווה! שיהיה יום מצויין!! בי בינתיים

יום נפלא........... שקרני השמש ילטפו ויחזקו........... ולהאמין.........זו התרופה...

קראתי את זה ולא הפסקתי..... זה היה ממש מעניין. אין לי מילים, אני לא כ"כ יודעת מה להגיד.... בינינו, אני נורא אוהבת לקרוא סיפורים כאלה, כי זה עוזר לי להזדהות, כי מצד שני אני נורא מתכחשת למחלה...... מה לעשות...... בכל אופן, איך באמת נתקלת בזה? תודה - שוב. זה היה מדהים, מעשיר כזה. שלך תמיד, אני.

היי ג'קי, מצאתי את זה בפורום הפרעות אכילה של תפוז, זה היה מקושר שם לאחת ההודעות, אז הבאתי את זה לכם, נראה היה לי שתתעניינו... וצדקתי... שלך, אביב.

שאת הכתבה הזאת יצא לי לקרוא כבר לפני מס' חודשים, כמו שיצא לי לקרוא הרבה ספרים בנושא. אני חושבת שמה שכתוב בה חשוב, ויש בכתבה בנקודת המפנה מסר מדהים: טובין התחילה לעשות דברים בשביל עצמה. היא החליטה לחיות כי זה מה שה י א רוצה! ולא אף אחד אחר. אני עוד לא החלטתי..... בכל אופן, תודה.

אני חושבת שאותו רצון לחיות בא מבפנים ואי אפשר לנסות להביא אותו ממקום אחר. אם הוא לא בא, אז הוא לא בא... אולי הוא יגיע.....אולי לא.....