ערב טוב לכולם.

אתמול הייתי פה בערב,קראתי מה הלך פה והחלטתי קצת להתרחק.אני בעצמי כבר אמרתי מספר פעמיים ,וכתגובה למספר הודעות של גולשים, שקצת לא נעים לי מההודעות כיוון שהפורום הזה נועד מלכתחילה להיות פורום ייעוץ(כמו כל הפורטל הזה) ולא פורום תמיכה. אבל יפה שזה משולב,נעים שזה משולב והייתה כאן הודעה ,נדמה לי של אביב,שאמרה שגם פורום תמיכה נזקק לאנשים מקצוע שיתנו סיוע מלבד זה החברי. בכל אופן,הייתה הודעה של "השואל" שכוונה אליי.אני גמלתי בליבי,אחרי איזושהיא הודעה של אורה,לא להתעסק עם האנשים הלא מוכרים,לא לקחת קשה מדי את דבריהם משתי סיבות: 1. הם לא מכירים אותי ואין להם שום זכות לשפוט אותי. 2. יש לי חיים להתמודד עמם,והעיסוק עם מה שקורה כאן בפורום יתכן-והוא מעין "שביל בריחה" להתמודדות עם האנשים הלא וירטואלים שיש בחיי, וחיי בכלל. בכל אופן,לכל אותם אנשים שטוענים שנמאס להם לקרוא אותי ושאני מציפה בהודעות,יש לי הצעה הוגנת: מתנו את שפת הדיבור.אל תתקיפו.אני מפריעה לכם?פשוט תשלחו לי הודעה ותאמרו יפה. לא משהו בסגנון "לאנג'ל המתוקה מפז יש עוד אנשים שרוצים תשומת לב.נמאס לנו לראות את הכינוי המטופש שלך פה" וכו'. מאחורי המחשב יושבת ומקלידה מישהי ממש לא אטומה.אני לא אטומה,אני לא אגואיסטית. אם יש לכם הודעה חשובה,וזה כולל את כולם פה -לא רק את השואלים המזדמנים,ואתם לא רוצים שהיא תדחק לע"מ קודמים,אני יסייע לכם ברצון.ציינו בהודעה שלכם או בהודעה מעליה "אנג'ל אני מבקש אל תכתבי היום/מחר/כל השבוע על מנת שאני אוכל לחזור ולראות את התגובה בקלות". כל אחד יכול לעשות את זה. גם אם כל תוכן ההודעה שלכם הולך להיות : "רוית יש לך מייל ממני" , "טלי בא לי למות" או "ד"ר פלד נגמר לי הפרוזאק מה לעשות".אם חשוב לכם שיקרא מהר-תגידו לי. ולעניין אחר, 3 שבועות של נקיון. היום רק קלטתי איזה כיף לא להקיא. כמה שאני לא רוצה לחזור לזה... נכון,הזמן הפנוי הוא חלל ריק ואליו נכנסים הדכאונות,הפחדים,החרדות, ונכון שלא תמיד היה לי חשק למלא את הזמן בדברים אחרים. לפעמים הייתי צריכה רק לשכב במיטה ולחכות שהחשק להקיא יעבור,שהזמן יעבור או שיבואו אנשים שיעזרו לי ללא ידיעתם לעבור את הזמן הזה. אבל אתמול,אחרי שהתרחקתי קצת מהפורום ישבתי ושכבתי לי במיטה,משועממת,מדוכאת,לא יכולה להתרכז בכלום וחשבתי, והציף אותי גל של געגועים לסבא שלי פתאום.חשבתי כמה שהוא היה כועס עלי לו היה בחיים. אני לא יודעת מה קרה לי, זה דבר שמעולם לא קרה לי.בדר"כ געגועים היו באים לשניות והולכים.אף פעם לא הרשיתי לעצמי ממש לחשוב עליו. אבל אתמול זה היה מקובע בראש ושכבתי ככה והתחלתי לבכות שנזכרתי בדרך הפתאומית בה הוא נפטר, והתחלתי לצחוק כשנזכרתי בתמימות שלו,בכל הזכרונות. וככה בערבוביה של צחוק ודמע,הבנתי שאני מעדיפה לבהות שעות בקירות מאשר לבלוס ולהקיא. וככה נרדמתי, מוקדם יחסית בשבילי, והתעוררתי ב4 לפנות בוקר ,נכנסתי לפורום והדבר הראשון שראיתי היה הודעתה של טלי לאביב על חגיגות המאה. ואז נזכרתי באחת ההודעות הראשונות שכתבה לי אביב ביום השמיני לנקיונה ובה היא כתבה: "הימים הנורמאלים שווים כל השקעה". ואת המילים האילו לקחתי איתי היום לכל היום, ויצרתי לי יום יחסית נורמאלי,ששווה היה כל השקעה,כל התקף חרדה, כל דמעה שהזלתי ב-3 שבועות האחרונים. ולטלי,תודה על היום ה-21.את יודעת מאיפה הכל התחיל הרי(אל תכתבי)... ועוד משהו לטלי: עוד התקדמות: אני לא חליפה את הפסיכולוגית.היום היא התקשרה כי אני ,בגלל ההיסוסים,לא התקשרתי לקבוע והיא שאלה אותי מה קורה איתי ,ולאן נעלמתי וכו'.מוזר שהיא שמה לב. בכל אופן אמרתי לה "ממשיכים...".והיא שאלה בחיוך(הרגשתי..) " אז ממשיכים הלאה...?". הרגשתי כאילו עשיתי עוד צעד קטן. סליחה אל ההשתפכות, אנג'ל.

היי מכיוון שההודעה הזו כוונה לכולם, הרשיתי לעצמי לקרוא ולהגיב... רציתי רק לומר לך שאני נורא שמחה "לקרוא אותך" (הייתי כותבת 'לשמוע אותך', אלא שלצערי הצג אילם) מאוששת. ההודעות האחרונות שקראתי היו כשהיית במצב... לא משהו... אז ראשית - כ-ל ה-כ-ב-ו-ד !!! עשית צעד גדול קדימה! וזכרי: 21 ימים הם רק 79 לפני המאה... :-)) אני מקווה - ומאמינה - שתזכי לחגוג כאן את חגיגות המאה שלך, ואני אשמח להיות אתך בחגיגה הזו. ועוד דבר: אני יודעת שזה קל לומר, אבל... אני חושבת שאת לא צריכה להיעלם בגלל הערות - גם אם פוגעות - של משתתפים אחרים. הפורום נמצא כאן בשבילך, בדיוק כמו בשבילי או בשביל כל אחד אחר! ממילא, עלה רעיון לייסד שני פורומים מקבילים, כדי לענות על צרכים שונים של גולשים שונים. אני חושבת שזה צעד מתבקש ואשמח אם הוא ייצא לפועל. אבל בינתיים, אין כל סיבה להעניש את עצמך, או למנוע מעצמך את במת הביטוי. ובכלל, זו לא את שדוחקת את ההודעות למטה, כולם עושים זאת. יש עצים מסועפים ורבי ענפים הרבה יותר מהעצים שלך... אנג'ל - את לא אטומה ולא אגואיסטית, זה ברור לכל מי שקורא את ההודעות שלך, ויש לא מעט כאלו. אני ביניהם בחלק גדול מהזמן... כתבתי לך פעם, אני חושבת שאת חשובה לפורום הזה, לא פחות משהוא חשוב לך. יש כאן לא מעט שאוהבים אותך, דואגים לך, מחכים לשמוע את ההודעות שלך! והאמיני לי, אם תיעלמי פתאום, גם אם רק לפרק זמן מוגבל, יהיו מי שיצטערו על כך... אז למרות כמה הודעות פוגעות (הבה נקווה שלא יהיו כאלו עוד) ןלמרות כאב העלבון - חשבי, ו...הישארי אתנו... שלך, מישהי

תודה לך. 21 ימים הם אמנם 79 לפני המאה אבל הם גם 7 לפני ה-30 שזו המטרה החשובה עכשיו.אפילו אם אני אגיע ל-30 ויום אחד זה יהיה מבחינתי ניצחון . בקשר לפורום,זו באמת במת הבטוי שלי.כבר כתבתי בעבר בפורום אחר, ואף פעם לא כתבתי ממש,לא חלקתי רגשות שמעבר למשקל ולאוכל(כמעט),ולא הרגשתי שם נוח ולכן עזבתי. כאן הרבה יותר נוח לי.כאן נפתחתי לראשונה.כאן מצאתי את האנשים אליהם נפתחתי לראשונה. אבל פשוט זכור לי,שכשטלי נתנה לי את הכתובת של הפורום הזה,ובאתי לכאן לראשונה,זה היה פורום מקצועי .מדי פעם שאלתי בעצמי שאלות שנועדו למטרת ייעוץ.מדי פעם הגנבתי לטלי הודעות אישיות (שאז הן היו אילה שנבלעות בים השאלות).בתקופות שהתרחקתי קצת מטלי, בדר"כ מהקושי לדבר ולחלוק, נכסנתי לכאן לפעמים על מנת לעדכן . לכן,אולי הרסנו לאנשים שאהבו לשאול והתייעץ בפורום.אולי ד"ר פלד בעצמו עזב כי חשב שהפורום הפך לצ'אט.הוא הזכיר את זה פעם ולא סתם... אבל אם טלי אוהבת את זה,מי אנחנו שנתווכח:)... יהיה טוב, אנג'ל.

או שצריך לבקש ממך אישית? :)

שכחתי לציין. בדר"כ לא מבינים את הבדיחות שלי...

"את היית כבר בת 21 בשמיים נצנץ לך כוכב..." מאחר והשם שלי מופיע גם בהודעה שלך, אנג'ל, וגם בשל טלי, הרשיתי לעצמי להתערב, ולאמר לך שזה בדיוק השלב שמתחילים להבין איזה כיף זה לא להקיא, כמה טוב בלי זה... ובכלל אני ראיתי עוד "ניצוץ". אתמול בלילה את ביקשת מליסה סליחה ופרשת לישון, מיוזמתך !!! היתכן ? כן, יתכן. את רואה כל דבר באיטו, לאט לאט אבל בטוח, שלב אחרי שלב. קודם מפסיקים להתפרע באוכל ובאמבטיה, אחר כך חוזרים לישון, ואחר ... כיד הדמיון הפרועה אלייך... אביב.