לאודי וסוריקטה ............
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בעניין הכאב..... לצערי אני לא יכולה לעשות הרבה , ומה שאני יכולה מן הסתם אני עושה .... הגוף , שחווה את הטראומה העכשווית זוכר גם את הטראומות הקודמות .....הפיברו התעורר לחיים ואיתו כל בעיות השלד.... באמת , הכאב ברמה של השיער כואב לי .... ניסיתי לקחת כדור כדי לישון , זה עזר לפחות לבוקר ....אבל מהר מאוד הכאב חוזר .... והחרדות, כל זמן שאני חווה את האלימות מולי הם כאן ולא זזות.....אבל אני מנסה לפות לנשום יותר עמוק בצורה מודעת וכאלה .... יש שעות שאפילו בעלי החיים שלי , מגיבים בדריכות מטורפת .....אז מה אני יגיד המצוקה מאוד גדולה , והכי קשה לי זאת ההבנה הזו שאם הייתי סותמת כמו בעבר ולא מדברת פשוט נותנת לאותם בריונים לעשות כרצונם .....יכול להיות שמצבי היום היה יותר טוב .... ויש גם את הקולות הלוחמניים והלא מוותרים ....אבל מודעים היטב לחוסר האיזון......
הי אביבי, מצוקה אמיתית ועצמתית, מה אומר. אני מבינה, מרגיש מבוי סתום ללא מוצא. אין מילים. אולי תוכלי למצוא פה, כאן בינננו, קצת נחמה? אהבה לבעלי החיים - אחלה חיישנים בעולם. נשיקות מהחתולה החדשה שהצלתי. מצמחי המאכל החדשים ששתלתי בגינה. סוריקטה
הי אביב, זה ממש לא קל להשיב מלחמה. בעיקר כשברקע יש פגיעה. וצריך גם למצוא את האיזון כדי לא להיפגע. אני מלא הערכה. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
