🌺 כעס ואהבה 🌺

הי אנשים יקרים מאד, פתאום אני חושבת לי. למה ילדים נקשרים אליי, אולי אפילו אוהבים? למה בעלי חיים? אולי כי אמיתית, אבל אולי, אולי משום שלצד המרחב העצמי שאני נותנת להם, אני גם מגדירה אותו כשהם עוברים את הגבול ומראה להם שאני חזקה בזה. מי לא סובל כששמים לו קו, ואכן כועסים. אבל נדמה לי שאולי בגלל שכן יש הגדרה ועמה בא הכעס היא גם בונה את הקשר והאהבה וההתפייסות, וקבלת התלות והחלקיות וההשלמה. תיארתי קצת, ומניחה שבאופן חסר, אולי, את ההתרחשויות בנפשי ומחשבותיי בימים האחרונים נוכח האינטראקציה עם המטפל שנפלה בעיתוי שנפלה. ימים של שינויים, גם עונות השנה, גם החלפת עבודה, גם החזרה שלו מהחופש, גם בדיקות גופניות ועוד. בימים האחרונים, הקודמים, הייתי לא בדיוק במצב מזהיר, הצלחתי להתחבר בזכות כלי הטיפול, אני מניחה, ולכן, כנראה, המסקנה היא שהטיפול עד כה הוא סך הכל, בשלם, טיפול טוב. נראה שיותר ויותר אני מצליחה להבין מה הוא טיפול ומה תפקידו המוגדר של המטפל, שאינו כל התפקידים בעולם. אז היום אני מרגישה. ואני מרגישה אהבה. ויש מצב שמזה, מהחווייה הזאת, ואולי גם מההצפה של ההנאה אני בורחת. מוזמנים להצטרף במחשבות, שלכם, סוריקטה

מנפלאות הטיפול כלים ותהליכים יחד ולחוד ...

היי אין לי מחשבות רק להיות איתך רוצה להיות הילה