סיפור עצוב או אולי שמח או.....

זוכרים את בית השרצים ? בזכרון שלי חרוטים עוד דברים מעבר לאותו בית בכניסה לחצר..גינה ...היו מדרגות מתחתן תמיד בחורף קיפצו להן בנחת המון צפרדעים מחזה מצחיק היו שם המון עצי פרי גויבות לבנות ואדומות עצי חושחש... עצי לימון ובריכה ענקית שפעם שחו שם דגים מעבר לעצים האלה גרו ערבים כשפונים ימינה ישנו שדה מרהיב ביופיו לפחות ממבט של ילדה קטנה חאציות צהובות ולבנות כלניות אדומות סביונים פרחי סבא...כאלה שנושפים בהם והשיער הלבן שלהם עף ברוח והיו גם פרחים שלא הכרתי את שמם נרשמתי לבית הספר כיתה ב..באותו מקום שאחי למד כדי להגיע לשם הייתי צריכה לצאת חצי שעה קודם כדי לעשות סיבוב ענק יום אחד החלטתי לקצר את הדרך הר גבוה מאוד של חולות עם מלא גרגרי אבנים קטנות רק בגלל שלא רציתי לאחר התחלתי לטפס על ההר עם ילקוט על הגב הלי לשים לב שמשהו עוקב אחרי שמעתי קולות הסתכלתי לאחור וראיתי 2 ערבים הולכים אחרי נבהלתי כשהם התחילו לקרא לי ונסיתי לברוח ככל שמיהרתי כך רגלי נתקעו יותר ויותר ושקעו בחולות , אבנים נכנסו לי בסנדלים מה שעוד הקשה את הבריחה והם צוחקים ממני וממשיכים ללכת אחרי...עוד מעט נתפוס אותך.... בכוחות האחרונים הצלחתי להגיע לראש ההר והתחלתי לקרא לאחי שהיה קרוב המצב היה מפחיד והלב שלי דפק כל כך חזק שלא שמעתי את אחי עונה לי ...אני כאן הוא זרק עליהם אבנים ....והם התקפלו והלכו לא יודעת מה היה קורא אם אחי לא היה מגיע באותו הזמן חטיפת ילדים כבר היתה עובדה בשטח...הם רצו לקחת אותי אליהם הביתה למזלי הטוב שהכל נגמר כך ולא.... הזכרון הזה עד היום לא מרפא ממני מעולם לא דיברתי.... לא סיפרתי נשאר רק ביני ובין אחי מיום המחרת אחי היה בא לאסוף אותי בחצי של הדרך הארוכה ... משהו שמר עלי מלמעלה עד היום הזכרון הזה מוריד ממני ים של דמעות אחי הוא אחד הדברים הכי חשובים שיש לי בחיים האלה ןכמה טוב שזכיתי באח כזה הגיע הזמן להפסיק לבכות לנגב את הדמעות ולתת לזכרון הזה לנוח על משכבו בשלום תודה שקראתם תודה שאתם כאן ותודה אודי על המקום המיוחד הזה חטולית🐱🐹💐🌸🌷🏵🌹

חטולית יקרה קראתי אותך ולא שמתי לב שאני לא נושמת... הרגשתי את הפחד... הכי הרגשתי את הפחד... טוב לתת לזה מקום... טוב ששתפת וספרת... מטפלת שלי אומרת שככל שאנחנו מספרים הפחד פוחת... שמחה בשבילך שנצלת ושיש לך אח אכפט ואוהב אוהבת, ינשופים

הי חטולית, מדוע לקבור זכרונות? ניצלת. וכמה טוב שיש אח כזה שותף, משלים, תומך. סיפור מרגש. שלך, סוריקטה

אהובה טוב שאת מוציאה את הסיפורים הקשים,שעושים לך רע מבפנים . וטוב שבתוכם יש לך זיכרונות נעימים של אח של משפחה חיבוק לכולך

תודה מתוקה על המילים החמות על אכפתיות שלך. ונכון מאוד ככל שמדברים את הכאב ומוציאים אותו החוצה משתחררים מעול כבד מאוד בהמון אהבה 🐱

מתוקה שאת למה באמת לקבור זכרונות...? כנראה שהגיע הזמן לתת לזה ללכת ואחת הדרכים היא גם לקבור..משם לא יצא שוב כתבתי שיתפתי בכיתי ....אין לי עוד אנשים איתם הייתי רוצה לחלוק את.... בהמון אהבה 🐱

יפה שלי תודה חיבוק כזה כן זה כבר יצא ממני עכשיו יהיה יותר קל כל מה שיוצא משחרר אז יצא ממני סוד גדול שלי ושל אחי ...ובאמת שאני הכי מאושרת בעולם על אחי ...זה לא אומר שאין לנו ויכוחים או חילוקי דעות...אבל מעבר לזה...אנחנו מאוד קשורים בהמון אהבה 🐱