עוד אחת מתוצאות החיבור לרגש

זה שקשה לי להשתמש בדיסוציאציה במקומות שאנשים נורמליים משתמשים בה ................................................................................................................................ אז האמת שאחד המקומות שהדיסוציאציה,חסרה לי וקשה לי מאוד עם החיבור לרגש .זה באחד מהעבודות שלי . ................................................................................................................................ הוספיס בית- ליווי אנשים בתקופה האחרונה שלהם ................................................................................................................................ הכי קשה לי , זה המקום הזה שאני חייבת לעשות פעולות , הכי אינטימיות , הכי טבעיות כמו אכילה , רחצה ועוד ....שלמי שאני מלווה אין את היכולת, מנטלית / פיזית להיות מעורבים בהם....ואני למעשה זאת ש"קובעת" מתי , כמה ואיך ................................................................................................................................ יש מקומות עם הדרכה צמודה ויש סיטואציות ומקרים שאני שם די לבד ................................................................................................................................ לא יכולה לפרט כדי לא לחשוף את עצמי יותר ................................................................................................................................תמיד הקו שהנחה אותי זה לא לשכוח מי האדם שהיה שם ,רגע לפני המחלה ................................................................................................................................ובכל זאת היה שם הניתוק המבורך - עכשיו זה קשה כל כך. .........עייפתי

אביב את בנאדם יוצא מהכלל כל כך הרבה לחץ עליך ומאמינה שזה לא פשוט בכלל ומתיש לא פחות...כל הכבוד לך שאפו👌💗 בהמון אהבה חטולית

הי אביב, כמה חיבור ליצר המוות יכול להיות בעבודה כזאת. ההתעסקות הזאת על הגבול שבין החיים למוות. אני גם קצת חושבת שהאדם שרואים אחרי המחלה, הוא אותו אדם, רק צדדים אחרים בו, שמתעצמים מאד מאד מאד ומאפילים על מה שהיה קודם. זה כאילו לא הוא, אבל כן הוא. גם אם נתבונן בהזיות (לפחות כך אני חושבת) הן סובבות סביב איזה גרעיו שהיה מציאותי פעם). אולי. ואולי אני טועה, היות שאת מכירה טוב ממני את המתרחש בשטח. המחשבות שלי לא מספיק מגובשות צלולות. ייתכן שיתוקנו. סוריקטה

בתקופות שאני נמצאת בהם ועד כמה זה יחלחל .. עיקר הקושי שלי באמת . זה לזכור שיש שם אדם ומי הוא היה זה ישמע לך נורא ,אבל יש לי מקרים שפשוט אני קובעת הכל ...כמו ל.. קשה לי חהשתמש במילים שיתארו .. אבל כשאני קובעת איפה היד תהייה או הרגל . מתי תאכל מתי תשתה מתי תישן מתי תקום ועוד .. זה הקושי העצום ומזה עייפתי ,כל כך קל ליפול למקום ששוכח שיש שם אדם ....ולא להגיד אני מוזיזה את היד .אלה פשוט להוזיז אני מרימה את הרגל ,ולחכות כמו להסכמה ...אלה פשוט לעשות הכל מכני..... ואולי את צודקת ומשאלת המוות שמרימה אצלי ראש מתעסקת בזה במיוחד עכשיו ....ככה או ככה עצוב

תודה אהובה .....