משחקי אסוציאציה וחוויה מעברית

הי אודי, בהמשך לאשר כתבת לבמבי אחותנו, אהבתי מאד את האזכור של ויניקוט.       § המשחק האסוציאטיבי הקטן שערכנו פה מרומם נפש. תודה במבי יקרה.        § כל כך חשוב בעיניי שתהינה הרחבות, במיוחד כשלרובנו יש נטייה להצטמצם לעתים עד כדי פחות מנקודה, ואז מגיעים גם העולם האיום של הפגיעה העצמית.       § חווייה מעברית, לפחות בעולם שלי, היא משהו חסר. אז במבי, שוב תודה, הלוואי ויהיו עוד משחקים כאלה.       סוריקטה 03/08/2018       07:55

סוריקטה אהובה, ראשית,חייבת להתייחס לכותרת עם התווים.. זה קטע מעצבן...קורה לי כשאני מגיבה לאחרים או אפילו פותחת הודעה שלמרות שכתבתי בכותרת משהו הם לא מאפשרים לי להעלות את ההודעה/התגובה ולכן התחלתי קבוע למלא את הכותרת גם עם התווים שלהם..................................... אודי,אולי כשאתה מדבר עם דוקטורס תאמר להם שיתקנו גם את באג 20/70 תווים..?? .................................................... טוב סוריקטה...לגבי אסוציאציות חופשיות ...:)))) אני משתמשת בזה חופשי אצל אמא צביה...מתחילה ממשהו וממשיכה וזורמת וזה מכניס אוויר לקנה הנשימה,ללב,לבטן ולכל הגוף...בכלל עם אמא צביה אני חושבת שאנחנו במקום כזה של בין חלום למציאות....משהו כזה נינוח ....עד שהיא יוצאת לחופה שאז אני הופכת לחיה פצועה...:))).............................. בפורום הזה זו אחת הסיבות המרכזיות שאני פה.....................הפונקציה של חוויה מעברית.....שוב כזה..בדרך כלל אני נותנת לאצבעות להקליד חופשי כזה...חופש לאצבעות,למוח וללב...וכשאודי מעלה את ההודעות אני בדרך כלל נהנית ממה שהאצבעות הקלידו להן...סוג של חופש כזה............................................ ואם בא לך ..אז אני רואה שבתחתית ההודעה שלך בצד שמאל מופיע כיתוב : "פתח בלשונית"......ואז את יכולה לקרוא את ההוראה של דוקטורס אולי כהוראה לפתוח משהו עם הלשון...אולי את התגובה ....???....:))) ואולי דוקטורס מצטרפים לתגובה על הודעתך ומציעים לך שיש פתח מסוים,אולי פתח סתרים בלשון שלך ואם תגלי את הפתח שבלשונך ותעשי בפתח שימוש פרודוקטיבי כלשהו תגיעי למשהו שחיפשת בהודעה שכתבת..................... אגב, הפתח שבלשון שלי הוא קצה של חליל צד שבוקעים ממנו צלילים ועולים מעלה מעלה ומתמזגים עם ציוץ הציפורים ויוצרים הרמוניה מופלאה.... שלך,במבי.

הי במבי יקרה, ****************************************************************************************************************************************************************************************************** נדמה לי שכבר הזכרתי כאן – העניין עם התווים בכותרת, אני מניחה שיש רענון אוטומטי תוך פרק זמן שהוא, וכאשר שוהים על הודעה לאורך דקות ארוכות ואחר כך מנסים לרשום תוכן בכותרת, נוצר הבאג של 70 התווים. אני רושמת ראשית את הכותרת, ואם אני חושבת לשנותה אחר כך, אעתיק את תוכן התא, אבצע רענון, אשנה את תוכן הכותרת, ואז אחזיר את תוכן התא. מסובך. בכל מקרה, אפשרות נוספת היא בינתיים לרשום את ההודעה בצד, מחוץ לפורום, ואז, כשהיא עשויה, להעתיק לתוך מלבן ההזנה ואז אין השהייה. אולי. ****************************************************************************************************************************************************************************************************** באשר לאסוציאציות חופשיות, הוי כמה חסרה לי האנליזה. אבל את יודעת, ככל שהצלחתי להבין, גם שימוש עודף בהן יכולה להיחשב כהתנגדות לטיפול או תקיפה שלו, כך שגם לזה, כנראה, יש גבול. כתמיד, אני מניחה, מידה היא עניין שיכול להפוך דבר טוב לרע. כמו אוכל, למשל. נושא שאנו מזכירים לא פעם בהקשרים נפשיים. ****************************************************************************************************************************************************************************************************** כן, גם אני חושבת שזו הגדרה יפה בין חלום למציאות. תארי לעצמך שאנחנו עכשיו בחופש ארוך ארוך, וניסיתי למצוא לי איזו חוויה מעברית. המטפל הציע, האמין, שמדובר במשהו משותף, ואני לא מצליחה להתכוון אפילו ליזמה של תכנון כמו שהציע. כאילו שאני צריכה חונך, דמות מעברית, שתבצע איתי את ההצעה המשימתית. חרדות ועכבות. ****************************************************************************************************************************************************************************************************** אני מתלבשת על המילה ‘שיתוף’ שבתחתית ההודעות. ומאידך, יש בה משהו מפחיד. השיתוף הוא חיצוני לפורום. אני די גאה ברוב הדברים שאני מביאה לכאן, כך שלפעמים אפילו יש לי משאלה כזאת. שיראו. ****************************************************************************************************************************************************************************************************** רגע, כתבתי מתלבשת, ואני בבגדי לילה. לא פיג’מה שנראית כמו פיג’מה. אבל כן בגדים. ולרוב שכבות. ככה זה כשנפגעים ו’חייבים’ עור. ****************************************************************************************************************************************************************************************************** מאד אוהבת חליל וגם ציוץ ציפורים. כן, עכשיו בוקר. עוד מעט הן יבשרו לנו שהשמש זרחה. קמתי היום מוקדם מידי. והכתיבה עם הכוכביות לא חופשית בדיוק... מרגיש די חומתי... ****************************************************************************************************************************************************************************************************** בוקר אור, סוריקטה 05:00

כאן זה כמו - כאן, בתנאים הנוכחיים, לרגעים יכול להרגיש כמו להגיע מנקודה לנקודה באוטובוס דחוס, מאסף, בפקקים של הבוקר. מעין שובר רצף. ואז עוד נ.צ. ועוד אחת... ****************************************************************************************************************************************************************************************************** מעניין שסוריקטה (אני) מנסה למצוא דרכים, במאמצים רבים לעתים, כדי להראות 'כרגיל', להוסיף וליצור את מה שחסר, כדי להחזיר למי שאני את הצורה. לא בטוח שיעיל ואולי אפילו מתיש. ****************************************************************************************************************************************************************************************************** ואגב צורה, אומרים לי שאני נראית כאילו ירדתי במשקל, בעיקר בפנים. יש בזה משהו. הפנים שלי נראות קצת כמו חולת אנורקסיה לאחרונה. אם כך, ייתכן שאני לא הכי מצליחה לשמר צורה? ****************************************************************************************************************************************************************************************************** מתגעגעת למטפל. הוא חסר. סוריקטה 05:44