🌱🐌 🏡 "להרגיש כמו בבית"🏡🐌🌱

אודי יקר, מה שעשית עבורנו בימים האחרונים רק חיזק את תחושת הקשר שלי למקום הזה.           § הרגש הדומיננטי שלי בהקשר יתואר עדיין במילים 'שברון לב' או 'לב מתפקע מכאב'. בכל אופן, לכאורה משהו שכמעט מעבר ליכולת שלי.          § אמרת באחת מתגובותך - בערך - נתלה תמונות ונקשט בעציצים ועוד. מניחה ששמת לב - התחלתי להשתמש כאן ברגשונים בכותרות.          § אבל, אודי, במקום האמיתי בו אני גרה, והס מלומר 'בית', איני בטוחה שאני מרגישה 'בבית'. נפש של הומלס. כן, זה יותר מפעם. יש קירות, ויש הפרדה לחדרים, ונקי ומסודר, ויש חפצים שימושיים. אבל אין בתוך הבית פרחים, ואין תמונות, מפיות, כריות, או קישוטים למינהם. חשוף וריק. ומייד מעירים לי על זה. ואני גם יודעת לומר, כבדקלום, שזהו גלעד להיסטוריה הקשה שלי מול אמא.            § אודי יקר, היו רגעים לאחרונה, קצרים שחמקו, בהם חשבתי להוסיף עיטורים. אני צריכה מישהו בשביל זה שיבצע את העבודה (בגלל שאני מתעוורת נוכח המשימה), זה גם עולה כסף, אבל ניחא, יש משהו יותר רציני שמעכב.              § בשבת, בשבת הגיעו אליי אנשים לזמן קצר, ועבדתי כמה שעות טובות, כדי להעביר את הבית לmode מזמין אנשים (ולכן החתולים ברחו). כמו שעושים באירוחים, אבל בקנה מידה הרבה יותר גדול.             § ועדיין - הדירה יחסית ריקה. שוב, לא כמו בהתחלה שלא היה בה כמעט כלום, זולת חפצים של הומלס. היום, למשל, יש גם מקרר ומיטה. אבל יש חסר מובחן מאד.            § איך מרגישים כמו בבית? בבית שלי או בבית של מישהו אחר...?       ולהזכיר - אני עובדת בבתים של אנשים אחרים, זו העבודה שלי... ואני גם עובדת המון בחוץ, בצמחייה. פיזית, כאב חד לשהות בבית. תודה למי שקרא. המוני מילים על כל שנות השתיקה. ובעצם, גם עכשיו אני שותקת, זו רק המקלדת.           סוריקטה

10:20 וואוו יקרה ריגשת אותי מאוד כבר אמרתי לך לא פעם שהייתי רוצה להיות שכנה שלך זה מדהים איך החתולים מתנהגים כמו שנהגת בעבר , ובורחים והיום את לא בורחת וגם הם ילמדו אולי להשאיר את הבית מזמין לאורחים כל הזמן ואז לאט לאט להכניס למשל צמחיה , כי זה משהו שאת אוהבת ואז תמונה של צמחייה דברים שידברו אלייך לי יש את זה עם מראות שנים הבית היה בלי מראה אחת אפילו ואז נכנס בארון ואחרי בתור תמונה .............. ואני גאה בך , מליון חיבוק אלופה שאת

תודה שהצלחתי להרגע. תודה שיש כסף בחשבון תודה שאני ישהה טוב תודה שהתקלחתי תודה שיש לי בגדים נקיים תודה שיש לי עבודה תודה על סדרה שאני אוהבת תודה שאני נושמת תודה שיש לי עתיד שיש לי לאן שיש לי משמעות תודה שאני לוקחת אחריות תודה על העץ אביב הילה

סוריקטה יקרה שלי, ריגשה אותי מאוד ההודעה שלך.נראה שאצלך הבית נבנה מבפנים, שנים של בניה ונסיון לחיזוק היסודות. מאמינה שיגיע הזמן גם לקישוטים. מדמיינת אותך גם יוצרת ומכינה בעצמך מיני קישוטים לבית. יש המון עצות פרקטיות (אבל לא נראה לי שאת צריכה המלצות על קניית עציצים או פריטים אחרים) ובאמת שהייתי באה לטפח איתך ביחד. את היא הבית. איתך שירה

הי שירה, מעניין שזיהית (ואני בכלל שכחתי) שאני יוצרת... תודה יפה שלי. סוריקטה

הי אביב, 17:06 מחייכת. צמחייה זה דווקא קטע שחתולים יהרסו, אלא אם תהיה תלויה מהתקרה או על המעקה. אבל כן, אלה היו מחשבות. לגמרי. ו - וואלה , אין מראה מובנית אצלי, קרי, מראה לכל הגוף. מעניין. רציתי וזה לא יושם עד היום. לא ידעתי היכן לשים אותה... תודה יקירתי, שלך, סוריקטה

איי סוריקטה נפלאה שאת....כל כך שמחה שסוף סוף את פותחת וכותבת.....זו גם דרך נהדרת מבחינתי להכיר עוד פן נהדר שלך.....לא שאני לא יודעת כמה נקיה ומסודרת את....וכמה שאת משקיעה בסביבה שלך....ומעט בך....את מלאה בכשרונות שאני בטוחה שלמרביתנו...לא התברכנו....וכל שאת צריכה לעשות......לדעתי הצנועה....זה להוסיף בהדרגה כל פעם....פריט אחד בלבד....לתת לו מקום שאת בוחרת......ואז...עוד פריט....וכן הלאה....כך בסופו של ענין...המקום יראה...כמו שאת תבחרי...המקום יהיה "הבית של סוריקטה"ולא של אף אחד אחר...ולא תחת השפעה של....כך יהפוך להיות בית.....מקווה שהצלחתי להעלות את הרעיון...כי כל פעם פריט אחד...נראה לי שאולי לא יכביד על התקציב.....מה את אומרת ?? אף אחד לא יכול על הטעם האישי שלך...כי זו את....ואני מאמינה שרק את יכולה לקלוע בול ל....מה שנכון לך....סומכת עלייך על עיוור...בהמון אהבה....חטולית🤩🤩😻😻 מהממת

סוריקטה יקרה לא מצליחה לעקוב אחרי המילים שלך..סליחה את יקרה לי

היי סוריקטה היקרה, בית הוא לא רק קירות והפרדה בין חדרים. בית הוא המקום שמרגישים בו הכי בנוח ואולי אפילו הכי נעים. זה המקום שניתן להיתרווח בו , לפחות אצלי זה כך. הדברים הקטנים הם אלו שנותנים תחושה של בית... דברים נעימים שמלקטים לאורך השנים ומביטים בהם כשנימצאים בבית. אני מאלה שיש להם כריות למכביר וחפצי נוי שמעלים חיוך על שפתיי ועד היום אני נהנית להביט בהם. כשעברנו לגור בבית הנוכחי גם אני חשתי זרות ולא שייכת. וכאילו אין לי שום קשר לבית הזה. ורק לאחר שהכנסתי לתוכו חפצים שאהבתי וקישטתי אותו בהתאם לטעמי רק אז באמת הרגשתי בבית. בהמון אהבה....

הי שירי, - - - - - - - - מקווה שהודעתי תובחן (אין לה סיכוי רב, וייתכן שאעתיק אותה) - - - - - - - - המקום בו אני מתגוררת הוא ה'בית' הראשון שלי. לא היה לי קודם. והחפצים שבו, הם הראשונים שלי, לא היו לי קודם מעולם. עברתי את גיל חמישים. אין חפצי עבר (מעבר...) שמעלים חיוך. אין תחושת התרווחות. אין לי את זה... - - - - - - סוריקטה 10:21