אני נורא רוצה לחלוק איתכם משהו...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
זהו הנאום שכתבתי ליום השלושים למותה של אמי והקראתי בטקס האזכרה. רציתי נורא לחלוק את זה עם מישהו. תודה על ההקשבה אמא שלי. בעלת הלב האמיץ ביותר, הנפש האיתנה ביותר והלב הרחב ביותר. היא תמיד שלטה בחייה, תמיד היתה חזקה כל כך, תמיד אהבה כל כך. היא היתה כה חזקה עד שהצליחה לשלוט לא רק בחייה, אלא גם במותה. היא הצליחה לחדול כשרוחה איתנה, כוחה ברגליה וליבה מלא. היא לא נכנעה ולא נשברה. היא החליטה. היא בחרה. וכך היא נמוגה אל העולם הבא בדרך בה בחרה. רוח החיים עזבה את גופה כשהיא ישובה באומץ ובגאווה בביתה שלה, כשנכדתה האהובה לצידה. היא היתה חזקה במותה יותר מאשר רבים מאיתנו חזקים בחיינו. כך שהאשה הנפלאה ביותר שהכרתי גרה רק בקצה המסדרון. היא מעולם לא אמרה הרבה ולא דרשה מאום. כל מה שהיא נתנה היה למעננו עד שלא נותר לה דבר. והימים הפכו לשנים והזכרונות הפכו לשחור ולבן ולבסוף גופה קפא כמו הרוח החורפית שנושבת עתה וחוצה את ימיי. האשה שחשבתי שמעולם לא תמות, כבר איננה נמצאת בחיי. אמא, תמיד רצית לתת לנו לזרוח, זו היתה דרכך. תמיד פסעת צעד מאחור. אנחנו נחלנו את ההצלחות ואת נשארת חזקה ואיתנה. אשה יפה עם חיוך מקסים שמסתיר כל כאב. אמא, אני מקווה שאת יודעת שתמיד היית הגיבורה שלי. לימדת אותי ללכת, לימדת אותי לאהוב, לימדת אותי לעוף. היית הסלע האיתן של חיי, היית שובר הגלים, הרוח שמתחת לכנפיי. אמא, תודה על שנשאת בסבל שאין לשאתו. על שעשית יש מאין. על שנתת כשכיסייך ריקים. על שאהבת אותנו כשלא היינו ראויים לאהבה. תודה על כל הימים שהיית שלצידי, על כל הטעויות שתיקנת, על כל חלום שהגשמת, על כל האהבה שלך. אני אסירת תודה על כל יום שהיה לי במחיצתך. אני מבורכת רק משום שאת אימי. אמא, בכל יום בחיי, בכל שניה של נשימה, בכל פעימה של הלב אהב אותך כל כך.
אורית, זה נגע בי פנימה. עדי
אורית זה מאד מרגש. אני מודה לך ששיתפת. אני מרגישה שאת מתמודדת באומץ רב עם הקושי הנורא , עם האבדן של אמא. תרגישי חופשיה לשתף עוד, גם ברגעים הקשים, גם אם נראה לך שלא הולך. וגם ברגעים היפים, של אומץ, של יכולת. כמו ההספד שכתבת, מתוך עומק הנשמה והרגש. אני מחזיקה לך אצבעות- שתצליחי לחזור למסלול החיים. מחבקת אותך.
אין לי מילים. תודה ששיתפת. ממני.
נפלא ומרגש! אחת
אורית, דברייך מרגשים עד כאב. וכל מילה נוספת מצידי, מיותרת. כל הכבוד על האומץ לכתוב ולשתף אחרים בתחושותייך. אם אמך ז"ל היתה יכולה לשמוע אותך, היא בוודאי גאה בך. מאד. טלי פרידמן
עם אמא נפלאה כזאת.איין פלא שאת אורית ממשיכה את דרכה בגאווה גלויה אכן את ממשיכתה בגאון ובגאווה,והלוואיי שהיו לי מקצת תכונותייך האצילות. ותודה לאמך שהביאה לנו לעולם בת מקסימה כמוך. יהי זכרה ברוך. דניאל.
אורית שלום, ריגשת אותי מאד גרמת לי להזיל ים של דמעות שלא תדעי עוד צער הלוואי שידעתי איך לנחם אותך מחבקת אותך חזק תמר
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
