כל כך קשה לי...

אני כל הזמן בחרדה. התקפי חרדה באים אולי פעם פעמיים ביום אבל גם כשהם לא מגיעים אני לא רגועה. כל הזמן מתוחה ומלאת פחד עד כדי כך שקשה לי לתפקד. אני כל כך סובלת וכל כך מבוהלת ממה שקורה לי שאני כבר כמעט ולא מסוגלת לאכול (יש לי בחילות מרוב פחד ומתח), מפחדת להיות לבד או לצאת החוצה לבד (לא תמיד אבל לפעמים זה קורה) ואני כל הזמן מבוהלת. מה עושים? אני סובלת...

הי אורית, האם פנית לטיפול ועזרה מקצועית? אל תהססי לפנות! זה דברים שכרגע אינך מסוגלת לפתור לבד! כל החרדה והפחד מלהשאר לבד, אחרי שנשארת לבד, בלי אימך... מי הוא השד הזה שמפחיד כל כך ? משהו שאת מצליחה להבין? לחוש? הלוואי והייתי יכולה לקחת את ידך ולמשוך אותך החוצה, מתוך הפחד והבהלה. האם את מצליחה לחשוב בהגיון על הפחדים? על סיבות אחרות מלבד מפחד שנגרם מהמוות? מדוע הפחד הזה השטלת עליך כל כך? איך את יכולה להביס אותו? האם זה בא במקום הגעגועים העזים? אולי זה מן מנגנון שהגוף פיתח בעקבות טראומה כה קשה. את צריכה לדבר על הפחדים האלה, להוציא אותם החוצה, את כולם! אל תתני להם להשטלת עליך! הם לא באמת מגינים עליך. חמודה, את יותר חזקה ממה שאת חושבת, תקחי את כל הידיים שמושטות אליך ואת תנצחי את הפחדים! אני כאן, מתי שתרצי (בערך, חוץ מכשאני לא ליד בעבודה:-). אני אנסה לגרש את השדים שלך ותנסי גם את לנער אותם ממך, לא להאמין בהם ולא להכנע להם. אל תפחדי! את לא לבד!!!

תודה. כל כל התרגשתי לקרוא את ההודעה שלך שכמעט ובכיתי. כל כך טוב לדעת שיש אנשים שאכפת להם למרות שהם לא מכירים אותי. אני חושבת שהחרדות שלי נובעות מכמה גורמים - קשה לי לקבל את העובדה שאמא שלי נפטרה, עוצמת הרגשות שלי מפחידה אותי, העול שנפל עליי והחיים החדשים מאד מפחידים אותי, בנוסף הייתי די תלויה בה ריגשית ואני מאד מפחדת להסתדר בעולם לבד. ועוד משהו - אני מפחדת מהמוות. המוות שלה היה כל כך טראומתי בשבילי שנראה לי כאילו כל רגע יכול לקרות לי משהו ופתאום זה מתבטא בפחדים לצאת החוצה או לנהוג או להיות לבד. היום אני מרגישה טיפה יותר טוב אבל בדרך כלל אני מרגישה כל כך מתוחה ומבוהלת שאין לזה סוף.