קונכיה...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לו רק יכולתי להפוך לקטנטנה ולהיכנס לקונכיה, לנעול את הדלת ולהגיע לאי מבודד ורחוק ולשמוע שקט.... ועוד שקט ואך ורק שקט. רועש כאן והשקט רחוק ואינו בהישג יד וכל שאי פעם רציתי היה למצוא אותו, למצוא את השקט הזה. לא יודעת... כנראה שלעולם לא אשיגו וכל שנותר לי הוא לדמיין את עצמי בתוך קונכיה , הרחק הרחק מעבר לים , באי שכוח אל , לבד בשקט, שומעת את הים והגלים. טסה בשבוע הקרוב, כך שמיתבטלת עוד פגישה. קשה לי לאמר איך הייתה הפגישה האחרונה. היא בעיקר הרגישה לי מוזר. דיברתי... אבל עדיין לא פשוט אצלו. זה מאוד מורכב... והשקט טרם הגיע. מקווה שתהנה בטיול האופניים בחו"ל, זה נשמע כיף. והעיקר שתחזור בשלום...
הי שירי, הייתי מציעה לחשוב על הקונכייה כמקום בו דווקא מתעצם הרעש. הרחק הרחק, על אי בודד, זה אולי מה שנותנת הדיסוציאציה. כמה מפחיד קרוב ובפנים. סוריקטה
וואוו שירי מתוקה ... מצטערת על הרעש שעוטף אותך אבל לא צריך לברוח לתוך הקונכייה בואי שבי איתנו כאן אולי נקשיב לרחש הגלים .....כל דבר שייתן קצת שקט בפנים , כל כך טוב מכירה את המקום הזה . שתהייה טיסה נעימה והעיקר תהני ....
רעש מפריע כונכיה סגורה ......גם רעש של הגלים בריחה שווה חוסר מנוחה קשה לך מבינה אותך גם אצלי עכשיו המון רעש...... רוצה רק שקט..... ואין שקט אי אפשר לעשות שקט.....בשום מקום אבל אפשר להכנס לכאן ולקבל המון מילות נחמה וחיבוק גדול שיעשה קצת שקט נסיעה טובה ומהנה ...בלי מחשבות חטולית
הי שירי, שימי לב לתנועה בין הדיבור על מפגש וביחד ובין הלבד והשקט. אני חושב על ביחד ושקט. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
