היום אני מרגישה

הי, מרגישה זה טוב, ובכל זאת - היום אני מרגישה שאני צריכה לכייל את עצמי בטיפול, להחזיר למסילה. על כן, אני מניחה, אני ממשיכה בו. היום, כי היום אני מרגישה לא רצויה. היום, כי היום אני מרגישה שלא רואים אותי, על אף שאני עושה שמיניות באוויר. היום, כי פיתחתי איזו אובססיה שלילית לאמא של הילדון הקודם בו טיפלתי. היא באמת יהירה. היא באמת דפקה אותי. היא זייפה. אולי שיקרה. אולי הייתה צבועה. ואני כועסת, כנראה בצדק רב. אבל תראו, רק עכשיו אני כועסת. השלכה של עולם האמא שלי - את זה אני מדקלמת. אבל כן יש דימיון במוטיבים מסוימים, כן יש שם טירוף, ואת זה לא אני אמרתי. ולא המצאתי. רק שאני מעצימה ולוקחת רחוק. ואולי אני גם מקנאה שיש איזה גבר שממש אוהב אותה. ואני כבר לא שם. ולא חזרתי לשם. אז, מטפל שלי (אומרת לעצמי בלב), לא סתם שזה קורה עכשיו, ההתכוננות ליפול. ככה ככל שמתקרבת הפגישה. אולי, אם אנסה ללכת בדרכך, אודי, ולתמצת, אולי אני אהממממ מתגעגעת... בשתי מילים - מרגישה. געגוע. סוריקטה

אויש זה ממש אאוץ' כזה בלב. אהובה תרגישי טוב וחיבוק. הילה

תודה יקירתי :-) יצאתי מהגלישה. בעצמי. ובכל זאת מחכה לפגישה הטיפולית שלי. תודה למי שאיתי גם בלב בלי מילים. סוריקטה

היי סוריקטה המון רגשות לא פשוטים המון כאב טוב שהצלחת לתת להם מקום להוציא ולשפוך החוצה חיבוק גדול חטולית