להיות או לא להיות...?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אז יש רכבת, ואני עליה. אני לא הקטר, אני סתם נוסע. המסלול הוא בעיקרון ישר, רק שבדרך דברים יכולים להסיט אותך מהפסים. לא בחרתי לעלות על הרכבת. בדיוק כמו שלא בחרתי לבוא לכאן. אולי אני גם לא יכולה לבחור לעצור אותה....
אבל אולי הרכבת הזאת תוביל אותך למקומות רחוקים שלא חלמת אפילו להגיע אליהם? מקומות מדהימים וחדשים? תמיד יש לאן לנסוע ולאן להתקדם אז אולי פשוט תסתכלי על זה כעל ברכה שזכית בה? להיות הנוסע? מישהו מוביל אותך, ונכון כי בסוף הרכבת תעצור בתחנה ותצטרכי ללכת לבד ולהוביל לבד, אבל ייתכן ותגיעי למקום כה יפה שהרגלים כבר יובילו אותך לבד. אני כרגע מחוץ לרכבת ולפעמים הייתי מאוד רוצה לעלות עליה שוב. אז אני לוקחת נסיעה קצרה, במגמה לא לחזור ומנסה להמשיך לבד. נצלי את הרכבת כל עוד את עליה! את תמיד יכולה לעצור אותה, אבל למה לך? למה לך לרדת באמצע שום מקום אם את יכולה להגיע לאנשהו טוב יותר בסוף? תאמיני במי שמוביל אותך לטוב ותאמיני בך. שלך, ללה
למה התכוונת כשכתבת שאת "מחוץ לרכבת"? אני התכוונתי לרכבת בתור החיים... נסיעה שאולי אני רוצה לעצור אותה... אגב, כתבתי לך בדפים הקודמים (סביבות דף 220 )... אז אם בא לך... רק שתדעי שזה הרבה לקרוא... את לא חייבת....
פולי, את לא הקטר כרגע, אבל זה ניתן לשינויים. בשביל להיות קטר צריך להכיר את הדרך, צריך לדעת לאן נוסעים, לאן רוצים להגיע, להציב מטרה ולשאוף אליה. אבל זה לא בא ביום אחד. לוקח זמן, עד שאנחנו לומדים את הדרך ובשביל זה גם צריך להעזר באחרים, שכבר עברו אותה ומכירים אותה מהנסיון שלהם קצת, וגם באנשים מקצועיים, שבחנו אותה לעומק יותר מכיוון אחר, ויודעים לתת פתרונות לחוסר מטרה הזאת, ולחוסר שליטה הזה, שבולטים בהודעה שלך. כל האמצעים כשרים בעיני, בשביל למצוא את השליטה ולחזור להיות הקטר, למידה, התנסות, נפילה, כאב, התרגשות, הרפתקנות, לקחת את הכל, לחבר ביחד, להציב את המטרה, ולהתחיל לנסוע בכיוון הנכון. הרבה כוח צריך בשביל ליהיות הקטר, תמצאי אותו בעצמך, ותניעי את עצמך קדימה לעבר המטרה, שהצבת לעצמך או שתציבי לעצמך. הכל כדי לא ללכת לאיבוד בדרך... אביב.
זאת בדיוק הבעיה. זה בדיוק מה שאני מחפשת: מ ט ר ה . בגלל זה אני גם לא מתיימרת להיות הקטר, כי אם זה היה תלוי בי.... הדרך הייתה נראית אחרת... אז אולי באמת כדאי לסמוך על אחרים שישמרו עליי בתוך הפסים, ולא מחוץ להם. אבל קשה לי לסמוך עליהם... קשה לי להאמין... אבל קשה לי גם לבד...
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
