ואיש לא יבין ואיש לא ידע ...

השבוע חלף והתחפושות הוחזרו לארון. ושוב נפגשים לקראת סוף השבוע. ושוב מתלבטים האם לברוח מהשדים או שמא להביט בהם ולהתעמת עימם. הקול שקורא לברוח עדיין קיים שם ומבצבץ מידי פעם. הרי אני כל כך מורגלת בבריחה ובהימנעות מלהתקרב לשם, לאותם מקומות אפלים. הוא מכיר היטב את דרכי ההתחמקות שלי והוא לא מאפשר לי לברוח או להתחמק וזה לא פשוט לי. זה לא פשוט להביט לתוך חלל שחור מבלי להסיט את המבט.