לעתים מבצבץ רגש מתוך רגעי ההלם

הי כולם, מספרת לי, וכמה טוב שיש מקום כזה, מספרת לי, ולכם, שהיו רגעים בהם הצלחתי אתמול להרגיש, אולי, קצת כעס. ועדיין אני מבולבלת. ונזכרתי שכן הרגשתי כעס על מקום עבודתי, ועוד איך, ואז חשבתי שזה יותר מידי וגיל המעבר והזעם שעימו, ובחרתי/בחרנו ללכת על כיוון תרופתי. והתרופות - האפקט שלהן עליי הוא קצת להפוך אותי לסוג של אפטית. הכעס כובה, אבל ממש. ועדיין אני בוחרת להמשיך עם התרופות. כי כן סך הכל אני די בסדר. והשינה חשובה לי. המעט, יחסית, שיש - אבל יותר ממאום. עייפה, ולא בא לי לקום בבוקר לעוד יום מפרך כזה בתמורה נמוכה. אבל ממשיכה כרגיל. יום נעים, סוריקטה

סוריקיטה יקרה מאמינה שיקח זמן לעכל ולאבד בדיוק מה שהיה ולאט לאט גם לתת מקום לכל רגש שעולה. איתך בלב, ינשוף

הי ינשוף, מתחברת למילותייך. כרגע אני קצת לא מבינה מה הולך. נושא חשוב ובינתיים אני מרגישה בו קצת סתומה. המטפל שלי מנסה לעזור, כי, כנראה (או שיותר מכנראה) יש כאן גם אלמנטים של השלכות. והוא, המטפל, הוא יאמר לי היישר בפנים איך אני נראית ומה העצמתי והוספתי לו מרכיבים מעולמי שאינם קשורים למצב. לא קל לשמוע, אבל ככה עובדים. אכן לאט לאט, גם אני איתך בלב יקירתי, סוריקטה

הי סוריקיטה .. זה מובן וברור שתרגישי עייפות מעבר לעבודה שהיא קשה . עייפות נפשית שכזאת מול הסיטואציה . כמה זמן נתת להם עד שאת עוזבת ?? וכן מאמינה שקצת תהיי אחרי אז הכעס ירשה לעצמו לבוא ואיתו גם הכאב עם הרבה תובנות של קצת מעבר.....

הי אביב, ייתכן מאד. ימים יגידו. עוד כחודש. סוריקטה