פסיכולוגית קלינית בכירה פשעה בנפשי!!!

היא הביאה אותי למקום נטול הגנות. מזדעק. חשוף כולו. ולא עשתה כלום חוץ מלהשאיר אותי לבד אחרי קשר טיפול מצידה שהתחיל ביחס שמבזה אותי שעה שהיא מדגישה את חוזקותיה שלה מולי במקום להבין את קשיי ולעזור לי למלא בטוב דברים... אני נזכרת שוב . מזדעקת שוב. מה יש לי :/ אין לי שקט. זה היה טיפול קטוע בנקודה קריטית. זה היה נזק לנפש שלי. זה היה פשע שאין עליו הכרה משפטית. מרגישה שעברתי משהו ממש רע. אני אפילו לא יודעת מה. אני רק מרגישה תחושה מחליאה שמטילים עליי אחריות איפה שאסור. איפה שזה מגונה להשאיר אותי לבד ולהטיל את כל האחריות עליי במקום לעזור לי ואולי אמא שלי נטשה אותי כעולל בפאקינג עריסה.. וואטאבר.. העניין הוא שאין לי שקט. ושמטפלים לא עזרו. שככה חיי נראים. מפוצלת בין סערות פנימיות לתפקוד חיצוני וחזות נורמלית כלפי חוץ. ככה השאירו אותי. עם קצוות פרומים.זה איכות הטיפול או מערכות היחסים להן זכיתי בחיי. איש לא נשאר מספיק כדי לאחות באמת. וזה חייב להיות אדם חזק שמסוגל לתת בטחון מכל בחינה. אין לי אדם כזה בחיים. לבד הכל. עם כל הטלטלות האלה מבפנים... קשה. קשה ככה. איזה כיף לאנשים שהכל אצלם זורם קל. שאין התמודדויות פנימיות מיותרים אצלם. חוסן. בטחון. דבקות במטרה. חיי חברה וזוגיות מספקים. זהות חיובית הרגשת מסוגלות וערך. חופש שייכות. כיף להם. אצלי יש רק קליפה חיצונית של חלק קטן מהדברים האלה ומבפנים הכל ריקני ומתנדנד. אני מנסה למלא את המבפנים הזה אבל אין ככ איך. אין מישהו שמהדהד איתי יחד. בדיוק איתי יחד . מהדהד איתי אותי. כזה אני רוצה. מישהו שכולו איתי ובעדי ויחזיק אותי ברגעי קושי וידרבן אותי שאאמין בי. יאהב. ולא פחות חשוב- שיתן לי לבד ולא יהיה שם מתי שאין בו צורך. מישהו מאד וממש מותאם. שהוא בעצמו יכול ומסוגל. ושירצה בשבילי ויטפח אותי. ילווה ויעשיר את עולמי. בממשות. בקונקרטיות של העניין. מישהו לטייל איתו מסביב לעולם. בא לי.

אבל אולי כשיש זולת, זה אף פעם לא בדיוק, ולא זהות מוחלטת. התמזגות לאחד. ויש אכזבות ותסכולים וכשלים ו... אנחנו נפרדים. אבל המידה, המידה. ולא בטוח שאפשר שמישהו יקריב את עצמו ללא תמורה. להערכתי, הטיפול שלך נפל בנקודה הקריטית של הקנאה. סוריקטה