למישהי מיוחדת...

בוקר טוב, הבוקר דפדפדתי קצת בפורום וראיתי קצת גם הודעות ישנות שלך, ונראה לי שראיתי שם גם קצת פחד מהשינוי, מהויתור על ההרגל הישן ואימוץ דברים חדשים... ראיתי את הנפילות הקטנות בימים קשים חזרה לדפוס המוכר והידוע והלא מאכזב... והחלטתי להעתיק לך לכאן קטע מספר שנקרא "מי הזיז את הגבינה שלי ?" ומדבר על שינויים... "חיבוט נעץ מבטו לאורך המסדרון האפלולי, והיה מודע לפחדו. האם המסדרון ריק ? מה הוא טומן בחובו ? ואולי מסתתרות בו סכנות שונות ? הוא החל מדמיין כל מיני דברים מפחידים שעלולים לקרות לו, הוא הבהיל את עצמו עד מוות. ואז הוא צחק. הוא הבין כי פחדיו רק החריפו את המצב. לכן הוא עשה מה שהיה עושה אלמלא הפחד. הוא נע בכיוון אחר. כשחיבוט החל לנוע במורד המסדרון האפל, הוא חזר לחייך. הוא עדיין לא עמד על כך, אבל הוא גילה מה הזין את נשמתו. הוא השתחרר מהעבר, ובטח במה שעמד לפניו, אף על פי שהוא לא ידע בדיוק מה זה. " מישהי מיוחדת, הפחד טבעי, ומובן, קשה לנו תמיד לשנות דברים שכבר מוכרים לנו ומספקים לנו את צרכינו. אנחנו מודעים לסכנות ולא יודעים מה מחכה לנו אחרי השינוי, אבל צריך רק להתגבר על הפחד ובאמת לפנות לכיוון אחר, עם כל הקשיים, ואחר כך אפשר לחזור לחייך, ולמצוא דברים חדשים טובים יותר שיחליפו את הישנים שכבר קיבלו עובש או נגמרו. תהיי חזקה, ואני פה אם תרצי לשתף בקשיים של הימים האחרונים, זה החג ? הארוחות ? הלימודים ? הכל ביחד ? שלך, אביב.

... גם בקשר לפחד והצורך להילחם בו (ואני מתחילה לעשות זאת, מחדש, בימים האחרונים) וגם לגבי היכולת להמשיך את הקשר גם מחוץ לפורום, כי נדמה ששתינו לא מגיעות לכאן הרבה לאחרונה. יש לך הודעה למטה ממני, ובה מצויין האימייל שלי. אני נורא רוצה "לדבר" אתך היום בערב - בפורום, באימייל או בכל דרך אחרת. אני מתגעגעת... אוהבת! מישהי

אני אהיה פה... זה יותר מהיר מהאימייל... שלך, אביב.

למישהי מיוחדת, הנה הסוף, של הדברים, חייבים משהו אופטימי... "הוא הרהר בשגיאות שעשה בעבר והשתמש בהם כדי לתכנן את עתידו. הוא ידע שאפשר ללמוד ולהסתגל לשינוי. אתה יכול להיות מודע יותר לצורך לפשט את הדברים, להיות גמיש, ולנוע במהירות. אינך צריך לסבך את הדברים או לבלבל את עצמך באמונות מפחידות. אתה יכול להבחין ברגע שבו השינויים הקטנים מופיעים, כך שתיהיה ערוך יותר לשינוי הגדול שעשוי להגיע. הוא ידע שעליו להסתגל במהירות גדולה יותר, מפני שאם אינך מסתגל בזמן, אתה עלול לאחר את הרכבת. הוא נאלץ להודות, כי הבלם הגדול הגדול ביותר לשינוי נמצא בתוך עצמך, וכי שום דבר לא משתפר עד שאתה משתנה. ומה שהיה אולי החשוב ביותר - הוא הבין שתמיד תמצא גבינה חדשה באיזשהו מקום, בין אם אתה מכיר בכך באותו זמן ובין אם לא. והיא מתגמלת אותך, כשאתה מצליח לעבור על הפחד ולהינות מההרפתקה. הוא ידע שיש פחד מועיל, מכיון שבעזרת ההתרעה שלו, אפשר להימנע מלהסתבך בסכנה ממשית. אבל הוא הבין שמרבית פחדיו היו בלתי רציונליים, הם מנעו ממנו להשתנות כאשר היה צריך להשתנות. הוא זכר שהשינוי לא מצא חן בעיניו באותו זמן, אך ידע כי הוציא מתוק מעז, משום שהשינוי הוביל אותו למצוא גבינה טובה יותר. הוא אפילו מצא את החלק היותר טוב שבו." את תמצאי את החלק הטוב יותר שבך.השינויים הקטנים כבר החלו להופיע ולאט לאט יבוא השינוי הגדול עם הזמן והתובנות. צריך להשתמש בפחד במקום הנכון ובצורה הטובה, לצאת מההרגלים הרעים ולהתקדם הלאה, אבל לא כמחסום בפני הצעד קדימה... בדבר אחד אני לא מסכימה, אתה אף פעם לא מאחר את הרכבת, אף פעם לא מאוחר מדי להשתנות... תמיד אפשר וצריך וחייבים לנסות... שלך, אביב.

בוקר טוב וחג שמיח

גם לך, שומר נאמן, יש לך מושג איפה דניאל שלי נעלם ? אביב.