סליחה שכך לפני החג כותבת הרבה..........................

מקווה שתקבל... אודי, פעם נשמע קל ופעם כבד עליי המשא. שיר שכתבתי בתמצות ממש על מה שעבר ועובר.. לאחות את השברים ביקשתי, להרגיש כאחד האדם, השפוי. הצורך היווה בעייה. התלות היוותה לי תשובה לא ברורה. רציתי לסדר את הרגש בקופסאת ההגדרות. חשבתי שהכנסת אותי לסטטיסטיקה של עלובי הנפש. רציתי לראות רשימות, רציתי לדעת על מה את חושבת, מה את חושבת עליי... עת תאמרי לי ללכת אלך, עת תאמרי לי השארי אשאר. אך לא תאמרי דבר מלבד הספק. "אהיה באשר אהיה", אמר ה'. האם גם את תהיי עימי בצרה? בצרה העתידה לבוא? חג שמח בכל זאת :) תודה לך איש יקר כל כך.. מיכל.