דיכאון

לפי דעתי אתם כולכם בלי יוצא מין הכלל { אל תגיבו בעצבנות קחו את ההודעה כביקורת בונה} אנשים משועממים בלי חיים שבעצם בדיכאון כבד ומחפשים אנשים לשתף אותם בשיכאונכם. שאלתי היא : מה גרם לדיכאון הכבד הזה { בעלך עזב אותך , המנקה גונבת לך מהביית , המנקה ברחה עים בעלך , לאישתך יש בעיות דיכאוניות } וכהנה וכהנה אני אשמח אם תשתפו אותי ותענו אל שאלתי בכנות בתודה שירז

שירז שלום רב לך קודם כל ברצוני לציין כי הנך בעלת אבחנה רפואית מדוייקת. בטוחה אני כי התמחת בפסיכיאטריה על פי היקף ידיעותייך בנושא. נוסף על כך הבאת מספר סיבות לדכאון שהינן סיבות שכיחות. אך, לצערי על פי דברייך חצי עולם הוא דכאוני..ועם השנים ההיקף ילך ויגדל. ואז...תהיי אחת הבודדות...הבלתי דכאוניות בעולם. שהמנקה לא ברחה לה עם המגבת . שנה טובה ובדידות מזהרת לך גלי

רק רציתי להגיד לך שהיא לא היחידה... שירז - העם איתך בדעתך, או יותר נכון אני איתך... אני גם לא דיכאוני, פעם הייתי מדוכא מכול שטות, אבל התגברתי על זה, אנשים!!! קחו את החיים באיזי אל תשימו לב לשטויות כי אז בסוף אתם תסתכלו אחורה ותבינו שביזבזתם את החיים שלכם, את הדמעות שלכם את הרגעים היקרים שלכם בדיכאון!!! וזה יכניס אותכם לעוד דיכאון!!!

אני שמחה על שאלתך, כי גם בי יש את המבקר והמדוכא מדי פעם, דכאון הוא מאוד אינדיבידואלי כמובן, ו לכל אחד יש את הסיבה שלו, אבל בדרך כלל, הדכאון מגיע מתחושת אפסיות וחוסר ערכיות בחברה, אתן לך דוגמא אישית חברה שלי עבדה במשרד שהאנשים שם לא היו אומרים בוקר טוב בבוקר, הכל היה קר ומנוכר מאוד שם, איבדה את האותנתיות שלה, את האני שלה, ואת תחושת האינטימיות הקרובה שכיף וטוב להמצא בו כשעובדים בחברת אנשים, מה שקרה לה שהיא החלה לאט לאט להכנס לדכאון וזה לא ממש נכנס להתהוות כמחלה קשה של דכאון אבל בהחלט יכל להתפתח , אם היא לא היתה עושה את צעדיה לעזוב את אותו מקום, דכאון קשור גם בכמה אדם נותן לדברים להשפיע עליו. מקווה שסיפקתי אותך לעת עתה. עוד דבר דכאון הוא גם חוסר סיפוק, למשל אני יכולה להיות מדוכאת אם דברים שנאי עושה הם לא פרפקציניסטיים, למרות שכולם מאוד יאהבו אותם ולעיני זה לא יהיה מספיק. טוב מספיק להפעם. בי ממירב

מירב- הדיכאון שאת מדברת עליו הוא לא דיכאון קליני - מדובר בעצבות נורמטיבית

גלי ושירז משקפות דעות על דיכאון - דעות אלו אופייניות לבורות של אדם מהרחוב ההנחה היא שדיכאון חייב להגרם מגורם דחק כל שהוא - היום ידוע שדווקה הדכאונות הקשים ביותר מופיעים לפעמים ללא סיבה (הסיבה היא ביולוגית) ליפני שמראים בורות לכל העולם מומלץ לקרא על הנושא בספרות עממית מינימלית

יה, ד"ר פלד... עכשיו הכנסת גם את שירז לדיכאון...(סליחה, לעצבות נורמטיבית). בורות, מה? אם יורשה לי להוסיף, שירז, גם עידון ורגישות של פיל בחנות חרסינה.

ד"ר פלד שלום אם אני רוצה לשאול אותך שאלה מבלי שכל אנשי הפורום יראו אותה כיצד אני עושה זאת?

ד"ר פלד הנכבד באדם! בורות היא לא להבין לעומק את הדבר שנחבט מאחורי דברי. שואלת אני אותך, האם עצבות נורמטיבית אינה יכולה לגלוש אל גבולות הדכאון? אתפלא מאוד אם תענה על כך בשלילה, אני כאדם רגיש מאוד, חוויתי מצבים בהם העצבות שעליה אתה מקיש הפכה להיות צל קודר לדכאון נפש וגם חברתי שעליה סיפרתי. ואכן תומכת אני בדבריך שדכאון הוא אכן ביולוגי, אך לא רק ביולוגי. והאם אדם שלא לוקח כדורים נחשבת עצבותו לעתבות נורמטיבית ואדם שלוקח כדורים נקרא מדוכא קליני? ואני לא בורה וגם לא שירז וגלי. נ.ב. מאוד מעליב לשמוע דברי העלבה כאלה ממך. אתה מקצוען ולכן כותבים ושואלים אותך. ורוצים להחכים ממך. בתמיהה גדולה. מירב

דר' פלד הנכבד אני מביעה בזאת את אכזבתי העמוקה מדבריך. דבריך הם התנשאות לשמה. א. בפורום יש זכות לכל אדם ולו גם לאלו מן השורה....להביע את דעתם!!! ב. חובתך כרופא לדעת ולהאזין לכל הדעות ולו גם של אותם אנשים פשוטים שאינם מגיעים לפורום עם רשימת ספרים בנושא פסיכיאטריה. ג. צר לי על מטופליך, המגיעים ללא ידע - אני מניחה שההתייחסות אליהם לא שונה מהדברים שהטחת בפניי. ד. אולי רופאים שכמותך הם הסיבה לדכאוניות המטופלים ולתחושה של חוסר ערך עצמי. אצלי בכל אופן לא הצלחת מאחלת לך בהצלחה בהמשך דרכך. ודרך אגב אם תיטיב לקרוא את דבריי תגלה שגם לא התייחסת אליהם נכון, כמו שותפתך לניהול הפורום הזה. גלי

שירז, גלי וכל היתר צר לי על תגובתכן חסרת האמפטיה. אנשים בפורום הזה מביאים את בעיותיהם הכואבות ביותר, התחבטויות שבעיניהם הן חשובות ולעיתים הרות גורל ופותחים כאן את סגירות ליבם. ואתן, מוחקות כל זאת במחי יד אחת, וקוראות לאנשים אלו בביטויי גנאי כגון "משועממים". אני מאד שמחה בשבילכן שאינכן חוות תופעות שמועלות כאן, אך נראה לי חסר רגישות לבטל את כל העולה ונאמר כאן. חישבו רק לרגע אחד כמה זה קשה לחיות עם תופעה של חרדה. התופעות הגופניות המכבידות שלעיתים דומות כמעט להתקף לב, והתופעות החברתיות שגורמות לא פעם לניתוק חברתי ובידוד מכורח החרדה. והדיכאון, לא העצבות הנורמטיבית, הוא הפרעה כה כואבת עבור האדם, כה מייאשת וקשה. העצבות הפנימית, הבדידות, הייאוש השולט בכל, כמה קשה לחוש את זה. כמה קשה להתמודד עם זה. אנשים שמצליחים להתגבר על הבושה הכרוכה לא פעם בפניה לעזרה ובהודאה שיש בהזדקקות לעזרה, הם אנשים שאני מעריכה מאד. זה מראה על רצון אמיתי לעזור לעצמם, על פתיחות ועל מודעות עצמית טובה. חבל שאתן מזלזלות ביכולות אלו של אנשים הזקוקים לעזרה. וכהערה אחרונה אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד. פניה לעזרה אינה מתרחשת מתוך שיעמום כי אם מתוך תחושת מצוקה. המזלזלים באותם הפונים לעזרה הם בדרך כלל אנשים המגנים את העזרה הנפשית ולא מוצאים בה ערך. להערכתי, אנשים כאלו אינם סובלנים וסבלנים כלפי הציבור כולו, וחיים בתוך אשליה שהעולם הוא מקום הקיים רק לאנשים המאושרים ושהעולם מחייך אליהם. מצטערת לנפץ את האשליה, העולם המציאותי הוא מורכב מגוונים רבים, אנשים רבים, תרבויות וסוגים שונים של אישיויות. ראוי לכבד כל אדם באשר הוא אדם. תחשבו על זה.... בברכה, טלי פרידמן

טלי שלום רב, צר לי מאוד שכללת אותי ואת שירז בכפיפה אחת. כוונתי הייתה הפוכה ממה שנטית להאמין בו. כל כוונתי היתה לגנות את דבריה ולא לתת לה גיבוי. אנשים המגיעים לפורומים אינם אנשים משועממים ונהפוך הוא. אני עצמי קיבלתי סיוע רב וייעוץ רפואי מהפורום הנוכחי. אני מוקירה על היוזמה הברוכה ועל האפשרות לאנונימיות מחד ולפתיחות מאידך ומעל לכל על הנגישות !!!! זאת במיוחד כשיש דכאונות או קשיים שקשה לפעמים ל"דבר" עליהם, מה עוד שיש לסובלים מדכאונות מודעות עצמית גבוהה. חזק ואמץ גלי

אהבתי מאד את התשובה שלך טלי.. ישנם הרבה מאד אנשים שמתוך בורות גמורה, שלא לומר טפשות וגם לפעמים אף רשעות חושבים שדיכאון זה רק מצב נפשי של עצבות ורחמים עצמיים. לכל אלה הייתי אומר צאו לרגע מהקונספציה הצרה שלכם דיכאון וחרדה הם מצבים גופנים בלבד,אומנם יש טריגרים חיצוניים שעלולים להדליק אותם אך בבסיס הכול זאת השפעה של חוסר איזון כימי בגוף כמה מילים עלי אני בן 33 עצמאי ,ועובד קשה מאד. אין לי ממש זמן לרחמים עצמיים .. את שירותי הצבאי עברתי ביחידה קרבית מובחרת בלבנון ובתקופה קשה מאד. מעולם לא סבלתי מבעיות נפשיות תמיד זה היה נראה רחוק ממני ולא מובן לי לפני שנה וחצי עברתי התמוטטות עצבים מלווה בהתקפי חרדה, לראשונה בחיי (מקווה שגם האחרונה) מאז אני מטופל בסרוקסט וחזרתי לעצמי לגמרי תפקוד מלא ויצירתי והכי חשוב נטול דאגות (אין בזה המלצה על סרוקסט -כל אחד והמקרה שלו) דבר אחד למדתי - לא ניתן לשפוט אדם שנמצא ב"דיכאון" או בחרדה עד שאתה עומד במקומו!!! זה בשבילך שירז חביבתי ועוד כל מיני אחרים שמתוך בורות כתבו את מה שכתבו לא צריך בעל עוזב או אישה בוגדת או כל דבר אחר אני ראיתי אנשים נהרגים ועולים על מוקשים ומתעוורים והחזקתי מעמד. הדבר היחידי ששבר אותי הוא מחסור כנראה בסרוטונין או מה שזה לא יהיה. הכל כימיה ותו לא אורי(שם בדוי)

שירז.. יש לך אמנם שם יפה אך ללא דבר בצידו! איך אפשר לבקש לקחת כביקורת בונה חלקים מאוד מאוד רגישים וחשופים של בני אדם אם את "עושה" הכללות?? אם את מבקשת להיות "בונה" אנא היי קשובה, לכל אדם מטען משלו, לעולם לא תדעי מה "משקלו", לכן-כל אדם וכל בעייה יש לשקול לגופה!! למרות שאינני בדיכאון ואני שמח בחלקי בד"כ, נקלעתי לפורום אך במקרה, לקרוא דבר כשלך מ-ק-ו-מ-ם.