קטע... אז באמת חזרת... (???)....
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי הי, נכנסתי עכשיו קצת בחשש... חשבתי שאולי עדיין לא חזרת...(???) חשבתי שאולי.... לא יודעת.... לך תדע בעולם שלנו... רגע נמצאים ורגע אחר.... המשפחה מחלמיש.. אמיר פיי גוטמן.... חסרות דוגמאות ??? אבא שלי..... לך תדע עם הקיום שלנו פה... הרגע אנחנו פה וברגע אחר... (???) נכנסתי עכשיו ואולי אפילו הופתעתי.... שמחתי..עדיין קצת מופתעת ושמחה... חזרת !!!!!!!!!!!!!!!!! :))))))))))) כייףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף שמחה מאוד !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ברוך שובך אודי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! :)))) שלך-במבי.
כן אודי חזר ...וכן כלום לא מובן מאליו ובכל זאת .. ואת יודעת יקרה את חזרת!!!!!!!!!!!!!!!! פעם ראשונה מזה הרבה הרבה זמן שזאת את .. הדאגה שלך ... הקשר שאת מביאה לכאן , אל אודי הכתיבה הציורית עם כל סימני הפיסוק למנהם .. ברוכה השוו(ב)ה .....התגעגעתי אלייך ואל הרוח שאת מביאה איתך
במבי אהובה, יש אסונות, וטרגדיות והפתעות נוראיות. סיפורים ממש קורעי לב היו השבוע. וגם.... אנחנו לא כל יכולים. אבל הנה - את חזרת, גם אודי וגם אני אפילו התעוררתי בבוקר :-) ועוד רבים מאיתנו. אח, הסקרנות הזאת שמשאירה אותנו בחיים. את חמודה, ואני אוהבת את קולות הצהלה שלך :-) סוריקטה (שוב באג טכני ולא ניתן כרגע לשלוח הודעות דרך המחשב)
הי כולם, חשבתי פתאום על שני רעיונות - האחד - האם אנחנו מרגישים שבגלל הזעם שלנו מישהו אחר נפגע / מת / נוטש? והשני, שגם קשור לראשון - האם אנו מרגישים שאנחנו בעצם שולטים בנוכחות של האחר איתנו. זה בהמשך לדבריי בבוקר באחת מהודעותיי כאן. סוריקטה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
