סוריקיטה ...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
איך את יקרה בימים אלו .. כתבת שם למטה על קושי מהחופש של המטפל ועוד כמה עניינים....אנחנו כאן בנתיים עם את צריכה .. ורציתי להגיד לך שבמרכז סיוע יש גם מלאכים כי אני מניחה שכשדיברתי על הקו חירום שלא עוזר לי זה נשמע אחרת ... אז כן לרוב המתנדבות לא יודעות איך לאכול את מה שאני מביאה ולא מדברת על הפיצול מדברת על הכוח ...אבל בסה"כ פגשתי שם הרבה הרבה אנשים טובים ויקרים . וסוריקיטה חכמה את זוכרת את האי של השפיות ....אז אני יהיה שם מניחה בימים שסגור כאן ..מוזמנת ....חיבוק של כוחות
טו דו בום 💥 חח הי אביב יקרה, לפעמים מרגיש לי מפחיד קצת חופשים מהטיפול, מכאן. היה לי לילה מסויט מבחינה נפשית, והימים הכל כך קיצוניים מבחינת עומס החום והאלרגנים - פשוטים פחות עם השנים. גם העבודה שלי היא עבודה של לפחות 12 שעות בתנועה מתמדת ברצף. לא כיף, אבל חלק מזה הוא סבל 'רגיל' כזה, אולי. יש עוד מחר, סוריקטה
סוריקיטוש ראיתי את שכתבת אצל ינשופי ...אני לא לבד יקרה אבל אני מאוד בודדה . יש נקודה שאף אחד לא יכול להיות בה איתי ואם אף אחד .. הנקודה הזו של הבדידות שצמחה משם הכאב הזה של הלבד של הבדידות שהנפש מתה בו ...זה רגע כזה שבהחלט אני מאוד בודדה גם אם ממש לא לבד
לפחות כך נדמה לי. נקודה של יסורי מוות. כתבתי לך אצל ינשוף, כי רשמת, אז, הזמנה, והודעתך נותרה, לכאורה, יתומה. פשוט לומר שגם אם לא הייתה תגובה חיצונית פיזית, כן הייתה בפנים (ואני מעידה על עצמי). סוריקטה