אבל
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בעלי נפטר לפני חודש. יש לנו תינוק. רע לי וקשה לי. "זה יעבור עם הזמן" אולי, אבל בנתיים אוזלים לי הכוחות לשמוח מבפנים. HELP
אלמונית יקרה שלום לך, ראשית, אציג את עצמי: אני בת 29 , בלי שני הורים. בעלך נפטר לפני חודש, וזה ממש זמן קצר. קחי לך את הזמן, אל תרוצי, תתאבלי. תעשי את זה כמה שאת מרגישה צורך. אף אחד לא יכול להגיד לך מה לעשות!!!!! אף אחד לא יודע איך זה להרגיש את זה!!!!! אני, חודש אחרי פטירת ההורים שלי (כל אחד מהם) הלכתי לחתונות, שמחתי ורקדתי. זה אומר שלא התאבלתי???? לא ולא!!!!! הגישה שלי שלא כל העולם חייב להיות באבל ואנחנו מדינה של אבל ושמחה והכל בערבוביה. אם את מרגישה לא נוח עם זה, אל תעשי את זה. בקיצור, מה שטוב לך רק את יודעת!!!! עדי
אלמונית יקרה, השילוב בין לידה ומוות עשוי להיות בלתי-נסבל, ואין זה פלא שנגמרים לך הכוחות. חודש הוא זמן קצר מדי לאבל, ויעבור עוד זמן עד שתוכלי לעכל את מות בעלך. דווקא האירוע המשמח של הלידה הוא מה שמעניק לך כוחות להתמודד עם האבל, ומצד שני הוא מקשה עליך להתאבל. האם יש לידך מישהו שעוזר לך להתמודד עם המצב הקשה? מישהו שאת יכולה לשוחח אתו? היים היית רוצה לפנות לסיוע מקצועי? אני משתתף בצערך, דרור גרין
אלמונית יקרה שלום. הצטערתי לקרוא את הודעתך הנוגעת כל כך ללב. חבל שלא סיפרת לנו קצת יותר על מותו של בעלך- פתאומי או בעקבות מחלה, על הלידה ועל התמודדותך. חשובים דבריו של דרור לגבי התמיכה והליווי. אין מרשמים לאבל. זהו תהליך שונה מאדם לאדם. בוודאי שהסמיכות בין האבל ללידה מוסיף מימדים אחרים של חרדה וכאב. את מוזמנת להשתמש בפורום שלנו לתמיכה- ישנם פה אנשים נהדרים שיתגייסו למענך ותוכלי קצת לשפוך את הלב, ואולי אף לעזור לאחרים. חשוב לדעתי לשתף בכאב. אני מקווה שישנם בסביבתך אנשים עימם את יכולה לחלוק. ואם לא- ניתן כאן ואף בערוצים אחרים של תמיכה מקצועית. ספרי לנו יותר- נשמח לנסות ולהיות איתך גם בעצב, אך גם בחוויות האמהות החדשה. בברכה ולהשתמע. רוית.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
