זיכרונות. טריגר

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

24/04/2017 | 18:06 | מאת: אביב 22

הניצולים לא מספרים את סיפורם אבל זוכרים .. ואני יושבת אצל המטפלת ויוצאים מתוכי מילים והגוף צועק את כאבו מאשר כל מילה ומילה ואני לא מאמינה .. אודי איך יכול להיות שאני לא אזכור כאב וסדיזם כזה . איך יכול להיות שאני לא זוכרת אבל יודעת בוודאות מה היה שם ..כל קשירה כל מכה כל .. אודי זה נורא אם אני לא מאמינה לעצמי למה שמישהו יאמין לי .. ואיך זה שכל מי שסיפרתי לו על הפגיעה אף אחת לא ניסתה להגיד שאני משקרת רק לא הבינו איך לא ראו ... אודי מה זה אומר עלי .. אני משתגעת...היום יצאו מתוכי מילים קשות כל כך .. אודי יש לך מילים שירחיקו את המילים הכואבות האלה ....

לקריאה נוספת והעמקה

הי אביב, זה אומר לנפש יש מנגנונים להגן על עצמה מפני זוועות. וזוהי הרי תכליתו של הניתוק הכל כך מוכר. אז זה לא שיגעון, זו הדרך להתמודד (לפחות הייתה כזו בשעתו). אודי

25/04/2017 | 21:07 | מאת: סוריקטה

כל כך נכון... ואביב יקרה, כולי תקווה שהמילים הנפלאות של אודי היו עבורך מדויקות. איתך, סוריקטה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית