לאליאן

היי אליאן, בזמן האחרון את לא משתפת אותי בכלום, ואני קצת עצוב מזה... :-( מה קורה אצלך, נשמה ? איך את שורדת את הימים הקשים שעוברים עלייך ? משתדלת לשמור על איפוק ברגשות, עד שאני באה ומפריעה ? כתבתי לך גם למטה בעץ, תשובות לשאלות שלך, ואת חייבת לי עוד בדיחה מאתמול... כשתבוא לך אחת טובה, אל תשכחי אותי... שלך, אביב.

אליאן, אתמול הבטחתי להשאיר לך משהו יפה, אבל לא הספקתי בלילה, אז קבלי אותו עכשיו. עדיף מאוחר מאשר לעולם לא... פעם היה כוכב קטן שהחליט לצאת למסע לעבר העולם הגדול לעזוב את השמיים הבהירים הכחולים השקופים והשלווים שנרגעו לאחר הסערה הגועשת שאך לא מזמן חלפה לה ולראות דברים חדשים ארז את חפציו בתיק קרוע והחל ללכת לעבר העולם פסע לאיטו בלי למהר הסתכל על הנוף בדרך בחן את המראות החדשים בדק את הטעמים הנפלאים ניסה את הריחות המדהימים הרגיש את ליבו פועם בהתרגשות חש בגופו את ההתלהבות חווה חוויות ישנות וחדשות אבל כל אותו הזמן שהלך לו לא שכח את הדברים הקודמים הטובים והרעים שהיו לו בבית זכר את כל החברים הותיקים שלח להם מכתבים ארוכים המתארים את המראות הנפלאים ושר להם שירים עליזים ושמחים והם ליוו אותו בכל אשר הלך עודדו רוחו וחיזקו נשמתו מסעו של הכוכב הלך והתארך דברים חדשים ומרגשים התרחשו והכוכב כבר לא יכול היה לעצור וגם קצת לא רצה להפסיק או לחדול ביקש לצרף אליו כוכבים נוספים שאיתם יוכל לחלוק במראות היפים בתחושות וברגשות המהממים יום אחד נעמד עמד לנוח לרגע לשאוף את האויר הצלול לראותיו ונאנח אנחת הקלה ורווחה וידע שלא משנה מה יקרה עוד את ההרגשה הטובה הסוחפת הזו שום דבר כבר לא יוכל לקחת או לבטל היא פה מציפה אותו במלוא עוצמתה ותמיד ישאר עימו זכרה וטעמה שלך, אביב.

היי הבטחת וקיימת ! וזה לא רק יפה אלא מאד!!!! וגם אופטימי- :-) היום יש לי יום מטורף...ומהבוקר אני בסידורים ובערב יש מסיבת סיום של הבן הגדול.. בעלי הסיר מעליו את העול.. הוא לא יגיע כי הוא עובד. איזו סיבה מוצדקת לא להגיע ! והאמת היא שגם אני הייתי מעדיפה לא ללכת... אבל אין ברירה ! אשים את מסכת הג'וקר שלי ומידי פעם אוציא את החיוך ואדביק אותו חזק שלא יפול ! הייתי אומרת שאני שונאת את המקום הזה אבל זה לא הוגן ! בית הספר הוא מצויין,באמת. אך כשמגיעים לשם רואים את המציאות האכזרית... הצוות עובד קשה מאד וכמו כן גם הילדים אך לכי תסבירי שאת מצפה להרבה יותר... ועדיין אני לא מקבלת את זה שהוא חריג וחולה.עדיין אני חיה במן תחושה שבוקר אחד אתעורר מהסיוט הזה ומישהו יגיד" סתם צחקנו, הכל היה איזה ניסוי או משהו..." טוב אפסיק כאן כדי שלא אכניס את שתינו לדכאון בסוף.:-) שיהיה לך המשך יום נעים ותמשיכי לכתוב דברים נהדרים כמו שאת כותבת.

הייתי חייבת.............כלכך נוגע. somewhere there is a place for us a time and a place for us... we will find a new way of living, will find a way of forgiving peace and quiet and open heart there is a time for us someday there will be a time for us...... רוצה לחזק את ידך, במאבק, ולחזק את התקווה, המילים לעיל, מקווה, מביעות זאת בגאון. עת לכל, יגיע היום, בו תוכלי לחוש הקלה, ועד אז אנחנו כאן עבורך. הילד, עם המצוקה והמחלה הוא ילד שחווה חוויות כמו כולם, ואותך הוא רוצה לצידו, אני בטוחה, אין כמו אמא. נכון, יש בזה משהו ממכר?!.........משהו תובעני.ובכל זאת מחמם. נסי לנטרל את המכאוב ולמצות את החוויה. מסיבה, בלי סיבה....עוד תהיה , מבטיחה. חג שמח, שרון