הי סוריקטה ,

הי מגיבה לך כאן ..אז בוודאי בעיקר אצלי שיש יותר משניים אבל עוד לא מצאתי שיר של מי שמפוצל ברמות טובות כלכך .אז זה היה רק להגיד שמפוצל לי ומנסה הכי להיות והנכיח...ואולי יש בשיר הזה גם תקווה להזכיר שבכל בני האדם יש לפחות שני קולות , גם אם הם לא מנותקים כמו אצלי יש עוד תקווה .......... ובקשר למה שכתבת לאודי , לא חושבת שבאנו בטענות לא חושבת לפחות על עצמי שלרגע לא הבנתי את הקושי של אודי מול המערכת . כן כמו ילדים מול אבא חזק הבאנו את הקושי לראות את אודי חסר אונים וכבול ידיים שלא יכול להושיע . את הקושי מול הכאוס שנוצר כאן , את ההרגשה הלא בטוחה שפתאום יום אחד הרצפה נעלמת לנו ...את יודעת ההבנה הזו שאודי גם כבול בתוך המערכת הזו , מפחידה עד מאוד ...לפתע גם על המבוגר האחראי לא ניתן לסמוך גם עם לא באשמתו ----די מטרגר למי שעוד שם בדרך לומד לבטוח לומד שיש מבוגרים שמאפשרים לומד שיש מבוגרים שרוצים רק בטובתך ולא ברעתך ... השדרוג הזה היה סוג של התבגרות וסוף עידן התמימות ..... מבינה אותך מול העצב שבתגובות של כולם מול אודי גם אני חוויתי את זה ויחד עם זה מזכירה לך מה שאת בטוח מכירה את תחושת התסכול והרגשת הנטישה הקשה כשאתה בחוץ והאחרים בפנים . בכל מקרה חושבת שהיום זה כבר די מסתדר ואני מחכה כמוך לכל מי שרוצה לחזור מרגישה קצת כמו קליטת עלייה שבוע טוב , ומחובר בעיקר

הי אביב, מסכימה גם איתך לגבי הקולות - כן, אצל כולנו. לפעמים יש אחד בולט יותר על פני השטח, לפעמים שניים עיקריים. לגבי השדרוג, אני, כנראה צריכה לתפוס עוד מרחק של זמן ונתונים, כדי לקלוט מה קרה כאן. פעם, בתחילת עידן הטיפול היתי מצטערת שאני הצלחתי ומישהו אחר לא, והייתי נותנת את כל שלי לאחר ברמת ההקרבה, כשמאחור - סיפור של קנאה והחרדה ממנה, כנראה. ואולי גם אשמה, ופחות הפרדה. היום זה כבר לא כך. חתיכת שינוי. דרישת שלום חמימה, סוריקטה