זהו.... כנראה שאני פה...

ימים שבורים מסתובבת מחפשת איפה לישון. הלכתי לחברה בסוף. תקועה פה במיטה מרגיש שזה יהיה לנצח

הי רוני יקרה, כבר חלף זמן מאז שכתבת. איך את? ואי את עכשיו? קשים הימים בהם מאבדים את האוריינטציה. אבל מצאת מקום, ומתוך הכרת העבר, יש לשער שהזה הזה לא יהיה לנצח. כבר שבוע חדש. שיבואו רגעים טובים יותר. שנזכור אותם גם. שלך, סוריקטה

הי רוני , מקווה שהגשם שטף את הכל ושהשתפר קצת ... שמחה שאת כאן עצוב ששבור , איתך