יום מבורך..

לכולכם.. מאחלת לכם כייף ונעימות בלב.. רוצה לשתף אתכם.. פיסלנו תוך התבוננות במודליסטית. לאחר מס' שעורים כש"סיימנו" (השתגעתי מהמהירות.. מה בוער למה כל כך מהרת תאפשרו נשימה,התבוננות, אל תלחיץ נו..נו כאילו אין זמן.. ) ובאמת לא היה זמן כי המודליסטית סיימה.. אבל מה שאני רוצה לשתף אתכם זה באמירה שלו אלינו: כשאתם מפסלים שלא את עצמכם אלא מישהו אחר, אתם צריכים להצניע את עצמכם עד כמה שאתם יכולים.. כאילו אתם לא קיימים אלא רק המישהו שאתם מפסלים.. תנסו לצאת מעולמכם ולראות את האחר במציאות ממש, וכך תפסלו אותו. מכיוון שאין אפשרות לפסל לגמרי "נקי" מחוץ לעצמנו, יהיה משהו שיהיה מתוככם , וזו האומנות.." מעניין.. לקחתי את דבריו בכל הרצינות וזו נשמעת לי בכלל חכמת חיים.. חשבתי בהמשך לדבריו על אימא צביה .. ממש בהתחלה עוד הרבה לפני שהתחלתי להגיע לאימא צביה, כשרק שמעתי את שמה והתחלתי לברר עליה, מה שאמרו לי זה "שהיא כלי נקי" ומעניין מה שהפסל אמר נשמע לי חופף לזה.. כשאתה בא לפסל מישהו אחר, להיות עם מישהו אחר מעמדה טיפולית,תנסה לצמצם את עצמך למינימום.. תהיה באמת עם האחר.. כיוון שבמאת האחוזים זה בלתי אפשרי,המעט שאתה כן מביא את עצמך ,הצימצום ומה שכן יוצא ממך - זו האומנות.. מעניין גם אתה אודי עולה במחשבתי עכשיו.. גם המון מתגובותיך אלי מרגיש שמאוד מאוד מתכווננות אלי ומרגיש לי שאתה ממש מכיר אותי וגם תגובתך לרוני ממש ממש חיממה לי את הלב.. העובדה שבחרת להוסיף את תגובתך על תגובת הדס מהצוות הטכני של דוקטורס, כולל התוכן שכתבת לרוני.. הרגיש לי שאתה ממש ממש מכיר את רוני וכותב לה מתוך התכווננות מלאה... אז זהו לעכשיו.. ושוב.. כולכן, כל מי שסוריקטה ציינה בהודעותיה וגם אלו שהיא לא ציינה.. תשלחו מייל להדס מצוות דוקטורס ( המייל כתוב פה באיזשהו מקום בדף זה) אל תחששו.. היא מאוד מאוד מכבדת והולכת צעד צעד ,לאט מתוך סבלנות מרובה ותחושת נעימות.. אל תרימו ידיים... בבקשה.. אל תוותרו.. שלכם, במבי.

במבי את יודעת המקומות שאתה הכי פוגש את עצמך זה כשאתה כלי נקי לשני . כשאנחנו לא עסוקים בעצמיינו אנחנו יכולים באמת באמת לראות את עצמיינו . אהבתי מאוד את האמירה שלו הזו... וכל כך שמחה שאת כאן

הי במבי, וואו כמה שאת לומדת דרך הקורס הזה. ונראה לי, לפחות לגבי עצמי, שהייתי צריכה לעבור שנים של פסיכואנליזה כדי להצליח להתבונן באופן ייחודי. מניחה שכל מה שלא היו אומרים לי על המטפל לפני הטיפול לא היה מצליח להיות מובן על ידי באופן ישר, יחסית, ושאינו מעוות. ובכל אופן, לא היו לי כל כלים אפילו לברר. את זה עשו בשבילי. עד הסוף. קבעו עבורי (לבקשתי ובהסכמתי) ולקחו אותי פיזית אליו. בא לי לבכות. והיום פתאום הרגשתי שוב שאני מרימה ידיים מול הפורום (בגלל הבעיות הטכניות המעצבנות). תודה במבי, תודה לכולם שעוזרים לי לחבר אותי קצת. 🐦 סוריקטה