כאב מול הקלה

שלום רב, במשך שנה אני חוזרת וכותבת בפורום , כל פעם שרע אני מוצאת כאן מפלט... הסיפור הוא כזה: לפני שנתיים הכרתי בחור מ קסים , אוהב ומתחשב. בתחילה הכל היה מושלם, הייתי המאושר שבאדם במשך תשעה חודשים רק פרחתי מיום ליום עד המשבר הראשון.בן זוגי ניגש לבחינה של לשכת עורכי הדין ולצערנו נכשל . הוא הגיב לכישלון בצורה ממש קשה עד כדי דיכאון עמוק, שהגרוע מכל זה שהוא התכחש למצבו ולא הסכים לקבל עזרה מקצועית. נפרדנו אך האהבה גברה ושוב חזרנו.מאז ועד היום הוא נכשל בשלושה מבחנים, כאשר אני הייתי שק האגרוף שלו, אהבתי ללא תנאי, הייתי לצידו בזמן שלא קיבלתי ממנו כלום אלא להפך זכיתי להתעללות נפשית מצידו.אתמול החלטנו להפרד , זה קשה וכואב כי אני עדיין אוהבת אך יחד עם זאת ישנה הקלה מאוד גדולה. החלטתי לסיים את הקשר כיוון שהוא התגלה כלא אמין, רצינו לשכור דירה הוא קבע לחתום על חוזה בזמן שידע מראש שאין לו כל כוונה לכך.אתמול הוא ביקש שאחליט מה אנו עושים בקשר אלינו, הוא אמר שהוא אוהבת אותי ושהוא רוצה לבנות איתי משפחה אך קשה לו לראות אותי סובלת..... הוא טען שאין לו אפשרות להעניק לי כיוון שהוא מרגיש אפס כתוצאה מכישלון במבחן.ויתרתי על חיי בשנה האחרונה וכל זאת למען אהבתינו, האמנתי ובסוף התבדתי. הכאב הוא גדול, למרות הכל אני אוהבת וחשה כלפיו רחמים על כך שהוא ויתר על הכל וזאת בגלל כישלון מבחינה מקצועית. האם אוכל לעזור לו או שמא כדאי להתנתק באופן סופי? ( אנחנו בשנות השלושים + )

לדעתי עשית החלטה נכונה, וכל הכבוד שהצלחת לעשות אותה. מאד קשה לוותר על אהבה, או על אשליה של אהבה. אני מאמינה שיהיו לך עוד אהבות ושזה רק עניין של זמן ושל רצון, כך שעלייך לקחת נשימה אחת אחרי השניה וללמוד לקבל חמצן לריאות גם בלי החבר שלך כאשר תדעי ותלמדי להיות שלמה עם עצמך לבד, יבוא מישהו אחר שתוכלו להחליף בינכם אהבה. אני מאד מעריכה איתך שנשארת עם בן הזוג שלך למרות כשלונותיו, מאמינה שלו קשה עם עצמו והוא צריך לעבד את הכשלון הזה לבד (ללקק את הפצעים) אני חושבת שהעזרה הכי גדולה שתוכלי לתת לו היום זה להתרחק ממנו יש לי תחושה שהוא צריך שקט ושבעצם גם את צריכה.

:) מה שלומך? איך בעבודה?

תודה רבה לך הלואי שאמצא את השקט והשלווה...

עידית שלום אני עוקב אחר הודעותיך בחודשים האחרונים ואכן בכל פעם עולה שוב השאלה האם לתת לאהבה לנצח, או לחליפין, להיגיון שאומר שזו אולי אהבה הרסנית עבורך. קיבלת די הרבה עצות לאורך הדרך ובסופו של דבר ההתלבטות היסודית נותרה כפי שהיא. כנראה שאת חוששת לקבל החלטה חד משמעית לכל כיוון שהוא מחשש להיפגע. אם תעזבי לגמרי תחושי אולי פספוס, אם תישארי אולי תהיי נדונה לאומללות והשפלה. אני ממליץ לך, כמו שהמלצתי בעבר, לפנות עם ההתלבטויות הללו לייעוץ מקצועי. הזמן הארוך בו נמשכים הדברים בצורה כזו רומז אולי שאת בבעיה שאינך יכולה לפתור לבד בכוחות עצמך. לפעמים צריך עזרה מבחוץ כדי שניתן יהיה לראות את הנוף בצורה יותר בהירה. במידה והוא יסכים לבוא איתך יהיה זה לפחות סימן שהוא מוכן לשקול את הדברים ברצינות אחרי כל כך הרבה לבטים. בהצלחה בכל דרך שתבחרי ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, תודה רבה על התייחסותך לבעייתי.אני אכן נמצאת בטיפול פסיכולוגי שבלבל אותי לא מעט. הפסיכולוגית שלי לאורך כל התקופה מצד אחד נתנה לי להבין שאין סיכוי לקשר ומצד שני חיזקה אותי ונתנה לי תקווה שהכל יסתדר. רק לפני שבועיים היא אמרה לי שיצאנו " מטיפול נמרץ " ושהקשר שלנו עכשיו כמו כל קשר נורמאלי. יצאתי משוגעת מהקשר הזה, אני בנאדם מאוד ראלי עם היגיון בריא אך הקשר הזה בלבל אותי. החלטתי לעזוב וכמובן שזו היתה החלטה שלי כי בן זוגי לא יודע לקחת אחריות ולקבל החלטות. כולי תקווה שאוכל בעתיד להתאהב מחדש. תודה רבה עידית