לאביב ולמישהי!!

שלום לכן!!! אני כאן! אפילו שהייתי רוצה להיות במקום אחר, אבל כל הדברים הטובים נגמרים מהר. אז איך היה.... עיר מדהימה! הייתי די הרבה באירופה ולא ראיתי מקום כל כך מדהים! מה שכן - 3 ימים ממש לא מספיקים לכלום. עשינו ממש מסעות רגליים, חשבתי שאחזור עם שברי הליכה :-) האוכל - היווה קצת בעיה, כצפוי. עשיתי את המקסימום מבחינתי שהוא לא ממש מקסימום... החלטתי שלפחות פעם ביום, במסעדה טובה אוכל ארוחה נורמלית. יש לי איזה קטע שכדי לאכול טוב אני צריכה לאכול במקום סופר יקר עם מאכלי גורמה, ובפריז זאת לא בדיוק בעיה :-) אני חייבת להתגאות במשהו, שיצא לאכול שם את הארוחה הכי טעימה שאכלתי בחיים שלי, ומי כמוכן יודע מה זה אומר בשבילי להתלהב מאוכל! זה הסיפוק! הלוואי והייתי מרגישה ככה יותר. כמובן שחבל על כל הקרואסונים שלא נאכלו. חבר שלי ניסה לשכנע אותי אבל זה לא ממש הלך לו. כמובן שהוא חזר ואמר את ה"את לא אוכלת כלום". אז אולי לא ממש עשיתי את המקסימום.... לא יודעת, לא רציתי לתת לזה להרוס וזה היה שם ברקע. מה שאולי היה לי יותר קשה זה לגלות את הקושי שבהנאה. כתבתי כאן פעם (או אפילו אתמול) שמרוב שהרגלתי את הגוף שלי להתאפק, להסתפק במועט, לא להרגיש שפתאום כשאני כל כך רוצה להרגיש התחושות נעלמות. אני אומרת כאן "מדהים" ו"מלהיב" אבל הלוואי שזה היה בא לי בקלות. זה משהו שאני הכי הכי מצטערת עליו. משהו שכאילו נהרס. כשחזרתי הביתה חברים שלי עשו לי הפתעה ליום הולדת. דלת הכניסה היתה מקושטת בבלונים וציורים, אח"כ כולם באו ואני רציתי רק לברוח. כל כך רציתי להרגיש שמחה אבל זה לא כל כך הלך. הרגשתי את החיוך המלאכותי שלי נתקע. לא יודעת, בזמן האחרון אני יכולה להיות ממש שמחה מכל הלב רק במצבי אי שפיות זמנית והמבין יבין :-) זה גורם להרבה ייסורי מצפון - הנה, כולם מתאמצים ואני לא מסוגלת אפילו לשמוח. ושוב ה"לא מגיע לי".... מה שגיליתי שוב בנסיעה הזאת שלעבור למקום אחר לא יפתור לי את הבעיות שלי ובטח שלא את הפרעת האכילה. הדרך עודנה נמשכת.... ראיתי שקרו כאן הרבה דברים. אביב, אני ממש שמחה שחזרת והצלחת להשאיר מאחור את כל מה שהלך כאן. הפגיעות האלה, מאחורי המסך יכולות להיות הרבה יותר קשות מדברים הקורים פנים מול פנים. מישהי - איך את מסתדרת עם כל הלחץ של הלימודים? שיהיה בהצלחה!! אז זהו, אני שוב כאן! שיהיה יום נפלא!

ללה יקרה, קודם כל ולפני הכל מזל טוב ליום ההולדת, מפריחה לך פה בלונים, שרה לכבודך שיר, אוכלת לכבודך עוגה ומדליקה נרות. נשמע לי שנהנית למרות האוכל, לפחות מהדברים שמסביב. חבל שלא הצלחת להשאיר את המחשבות הללו בבית כמו שהצעתי לך :-(, נעצבתי אל ליבי, קיוויתי ורציתי בשבילך. אוכל זה חלק מההנאה של הטיול בדיוק כמו הטיולים, והמקומות היפים, והמוזיאונים, והחבר כמובן. ואת ויתרת עליו. אולי בפעם הבאה אני אתאמץ יותר, ולא אסמוך עלייך :-) ואבוא בעצמי לנטרל אותך מהמחשבות הטפשיות האלה. מה את אומרת ? את לא צריכה להתאפק, את לא צריכה להתנזר, מגיע לך להנות מהאוכל, מגיע לך להנות ממסיבת ההפתעה ליום הולדת שלך, אם לא היה מגיע לך, לא היו עושים לך, אבל עובדה שטרחו ועשו. חבל רק שלא הזמינו גם אותי לחגוג :-) מצבי אי שפיות זמנית ושמחה דווקא נראים לי אחלה, אני המבין יבין בקטע הזה... אם זה מה שזה גורם לך, להיות מאושרת, שיהיה ככה. עם הזמן יבואו גם דברים אחרים. ברור שזה לא שינוי המקום שיפתור לך את הבעיה. את לוקחת אותה, היא חלק ממך, לאן שאת לא הולכת, בארץ, בפריז ואפילו על הירח... בגלל זה צריך לטפל בזה מהשורש, מהמקור, טיפול כואב וארוך, עד לגאולה ממנה. אבל השחרור בא בסוף, שלא תאבדי לי תקוה, שתמשיכי ללכת איתי צעד צעד ויד ביד עד ששתינו נוכל לשמוח. ואני - בסדר, ברור שאני אחזור, איך אני יכולה להצליח בלי הפורום ? מי שמצליח פה זו לא אני, זה המטפלת שלי, האנשים בפורום, ובסוף יש חלק קטן גם לי... הפורום זה חלק עיקרי בכוחות שאני מצליחה לגייס לעצמי למלחמה. שלך, אביב.

אביב המקסימה!!! איך את עושה את זה? החיוך פשוט עולה ועולה! תודה על הבלונים והשיר ואפילו העוגה!! באמת חבל שלא באת, בפעם הבאה את חייבת :-) אני מאמינה שהשחרור יבוא, רק לפעמים הייתי רוצה שהוא פשוט יבוא מבלי שאצטרך להתאמץ ולעשות הכל למען זה. אבל שום דבר לא קורה לבד, רק באגדות אולי. ד"א, הייתי במוזיאון של סלבדור דאלי בפריז. משהו מדהים!!! הרבה עבודות שבכלל לא הכרתי ויצירות שלו זה מן שחרור מוחלט כזה, משהו שגורם לך לצוף, אני לא יודעת, אני ממש מושפעת מהעבודות שלו. גורם לך להסתכל על דברים בצורה כל כך שונה. היו שם איורים שלו לספר אליסה בארץ הפלאות - השילוב בין הספר לצייר. שניהם מופרעים לחלוטין. טוב, זה קצת ככה מחוויות הטיול:-) יש לך חלק מאוד מאוד גדול בפורום הזה!!! ובתוך הלב שלי גם!!! יש הרבה תקווה מלפנים ובאמת הרבה מקומות לראות. העולם שלנו גדול כל כך ואנחנו כל כך קטנים לפעמים וגם הבעיות שלנו הן קטנות לעומת העולם הזה אז אולי פשוט צריך לקחת הכל בפרופורציה ולהיות שמחים על כך שאנחנו כאן. אני, ד"א" בכלל לא הייתי אמורה להיות. ילד לא מתוכנן.... לפעמים אני חושבת על זה. לטוב וגם לרע, אבל הטוב כאן מנצח. אם לא היינו טועמים מהעצב מר ככל שיהיה לא היינו יודעים את מחיר השמחה. אני חושבת שיש בעולם הזה איזון, ואפילו שאנחנו לא תמיד רואים אותו רק בעזרת האיזון הכל ממשיך להתקיים. אני לא יודעת אם יש לנו משמעות כאן, לקיומנו בכלל. אני חושבת שמטרת החיים זה לגלות את המשמעות ואולי היא באמת איננה בל לעולם לא נדע כל עוד נמשיך לחפש. אז בואי נמשיך ונחפש ובדרך נמצא דברים נפלאים. יום נפלא ותודה שאת כאן!