בוקר אור(ה)

אביב מה שלומך? נורא שמחתי שחזרת האמת היא שלא הצקתי לך בפורום כי הנחתי שאת צריכה את השקט שלך, להרגע מהפורום יום יומיים ולחזור בכוחות מחודשים. כך אמנם קרה, לא? בכל מקרה כן חשבתי עלייך ועל כמה נוראה תחושת החדירה לפרטיות, אבל זהו, הכל עבר. קראת את השיר שכתבתי? (אני כותבת בעיקר שירים של אהוד בנאי וקצת גם של ארקדי דוכין...) לגבי העבודה החדשה, דברים לא הלכו טוב, כאשר הגעתי לחתום על החוזה ולסכם שכר והכל דירו איתי על שכר שמוך ב2000 ש"ח ממה שנתתי להם כציפיות שכר. הייתי בהלם! לא ציפיתי לכזאת ירידה, הם מאד התרשמו ממני ומרכזההערכה שלי היה מצויין אבל זה השכר שהם יכולים להציע, נו מילא, העלתי אותו ב 200 ש"ח המשכנו לדבר ולסכם פרטים כאשר משום מקום הוא שולף לי שנתיים התחייבות לא להמשיך לתואר שני ואני כבר נרשמתי לשנה הבאה. עקב העובדה שהייתי קצת בשוק סיכמנו שאני אחשוב על זה לילה, חשבתי והחלטתי שכן, אם יהיה לי מעניין בעבודה אז תואר שני כבר לא כ"כ לחוץ ובקשר לשכר, עבודה כזאת בהחלט יכולה להוות קרש קפיצה לכיוון שאליו אני מתקדמת. בסוף הוא החליט שהוא כבר לא כ"כ רוצה אותי. חייבת לומר שהייתי קצת מותשת מכל המעברים האלו. זהו, עכשיו אני שוב בשוק חיפוש העבודה. מאחלת לך ולכולם יום של שמש ושל אור(ה)

אורה יקרה, כן, תחושת החדירה לפרטיות היא לא קלה, ואפילו מאיימת ומפחידה, אבל התגברתי. אלה החיים. כל פעם משהו אחר צץ, וזה עושה את כל הענין. אחרת היה לי משעמם מדי ולא היה לי במה להתעסק. קראתי את השיר של אהוד בנאי, מכירה, והוא אחד האהובים עלי. למרות שכמעט כל השירים אהובים עלי, אז זו לא חוכמה גדולה, כמעט לכולם אני מתחברת, ומוצאת משהו להאחז בהם, שמתאים לי. ואם כבר ארקדי דוכין, השיר החדש שלו, על "שולה שאותי הקסימה", יפהפה. ובקשר לעבודה, חבל לי וצר לי. מכירה את התחושה. קודם מבקשים ממך להתפשר ולחשוב, ואז אתה מוותר על דברים מסוימים, יורד במשכורת, מוותר בינתיים על תואר שני, ובסוף עוד אומרים לך לא תודה. השוק במצב קשה כרגע, אין מה לעשות. בגלל זה גם אני לא עושה מהומות ומעדיפה לשמור על הקיים, למרות שהוא לא אידיאלי, ולמרות שקשה לי פה. אבל לפעמים הכל לטובה, אולי תמצאי באמת מקום שבו לא תצטרכי לוותר לפחות על התואר השני, ויאפשר לך ללמוד ולעבוד במקביל. צאי בכוחות מחוזקים, לחפש מקום אחר. אני בטוחה שתמצאי במהרה משהו שיתאים לציפיותייך. אביב.