מישהי....חזקה

הי, הרגשתי כי התנתקתי מרצף הארועים ואני עושה כעת סדר במעבד הזמן שלי.. מרוב תגובות תמיכה, לא מצאתי דיווח שוטף על מצבך. ובעצם, היותך משענת לאחרות שנמצאות כעת בתחילת ההתמודדות , בהכרח מצביעה על מצבך, גם אם את לא מודעת לו . אז ראשית, ברכות, וחיבוקים, עלית כיתה.........את מרגישה? אומנם יש עדיין תנודות חדות בין תחושות החוזק הנפשי והאבדון, אך נדמה כי נחישותך והעובדה כי רגעי "החסד" בהן חשת נקייה מכל עקבות ולו לזמן קצר, נותנים את הטון.וזה מעודד!!! קראתי את התכתבותך עם פולי וחשתי גאה כמו אמא שצופה בביתה מעבירה שיעור לכיתה. ושם השיעור "השיעור שאני למדתי בחיי...." ואני שם, צופה מהצד ומוחה דמעה, ילדתי הקטנה, שאתמול נדמה כי אבדה דרכה עומדת היום, ניצבת אל מול המחלה , קוראת תיגר ומכריזה . היום אני כבר מבריאה! מנצחת את התופעה.......... זהו, הרגשתי שאת צריכה לשמוע את זה גם ממני. מקווה שגם את לחץ הלימודים תקחי בפרופורציות הנכונות. במידה , זהו סוד הקסם של להיות בשליטה. .......... מחבקת...ליל מנוחה שרון

וואוו זה היה יפה אפילו אני התרגשתי...... כתבת את זה ל"מישהי".... כי לא הבנתי למי הפנית את זה, ניחשתי.... אני לא יודעת אם צדקתי. שיהיה ל יום טוב...

כן, זה היה עבורה.....אבל, אם זה נגע גם בך העונג כולו שלי.