לקחתי כאן תפקיד

הי כולם, לקחתי כאן תפקיד, סביב הנושאים שמימה העלתה. נראה לי שהוא חשוב. דיברנו על כך בטיפול, כמובן. גם אנחנו, המטפל ואני, ננסה לגעת עכשיו, אולי באופן מובהק יותר בהכנה לקראת הפרידה מההורים, שילכו מאיתנו ולא יהיו עוד עמנו. לא קל בכלל, במיוחד כשהקשר היה סבוך, סוטה, מעוות ורע דיו. שלכם, סוריקטה

סוריקטה ? לא כל כך הבנתי על מה את מדברת... על איזה נושאים שמימה העלתה את מדברת ? על איזה תפקיד שלקחת ? לא מצליחה לראות ברור... את מתכוונת לפרידות ???? לא יודעת למה את מתכוונת ... יש לי אולי שחור במוח ?? בדיוק נזכרתי הרגע בנרי לבנה שלפני מס' שנים כתבה בטור השבועי שלה בעיתון "הארץ" כתבה על יורם חזן הפסיכואנליטיקאי מהמכון (שאמא צביה אגב הכירה והיתה ממש ממש ידידה שלו) ויורם חזן היה המטפל והפסיכואנליטיקאי של נרי לבנה שחטף מהרגע להרגע דום לב ונפטר.. כל פעם כשאני נזכרת בזה כמעט ואני חוטפת דום לב... לא פעם אני חושבת וגם משתפת את אמא צביה על כך.. מה עושים במקרה כזה ???? פשוט מתים בשקט ????? וואללה.. ואיך כל זה קשור לפוסט שפתחת ? שלך, במבי.

הי במבי, כן. אני מדברת על הפרידה מההורים. גם הפנימית, שיכולה לקרות בעודם עימנו, וגם החדה יותר, עם לכתם מאיתנו. מותם. וזה יכול לקחת רחוק בנפש. את אימי ראיתי בחמש עשרה השנים האחרונות פעמים ספורות בלבד. לא היה לי מספיק פידבק מציאותי ממנה. חוויות העבר הקשות נותרו לי בדימיון והתבשלו להן ביני לבין עצמי. היום גם אחרים חווים את הפסיכוזה הפעילה שלה עם דמנציות, חלק מהזמן. היום ישנם עדים מעטים ביותר, נוספים. בכל אופן, אני די בטוחה שאינה יודעת כלל מה עשתה לי. איך סיכנה את חיי ממש. יהיה בלאגן גדול אצלי בנפש כשתמות תמות. דיברנו על זה. ואז שאלתי את המטפל - רגע, אנחנו מדברים גם על (חלילה) פרידה מפחידה כזאת ממך. מאז לא נפגשנו עדיין, אבל נזכרתי בחרדה העמוקה שלי, שמי שאוהב אותי דינו חולי עד כדי מוות. כתבתי זאת ביתר פירוט בדבריי להילה. המטפל אמר שממנו, מבחינה נפשית, אני נפרדת למדי, וגם די נפרדת רגשית מאבא שלי. האמא זו הסמטוכה, היא מעולם לא הפרידה ולא ראתה אותי כזולת בעל צרכים משלו, וכך גדלתי. מימה - ראשית - מקווה שתוכלי להאמין לי - אני בעדך. ראי כמה ניסיתי להשקיע. הגם שאיני בטוחה כלל שזה ישכנע אותך. ההודעה ההיא, כן, יצא ממנו סגנון פחות אפייני לי. ולא ביקשתי למחוק, הנה, ראיתם גם את זה. עכשיו נשקלל. לא מעט אנשים חושבים שמחירי השכירויות באזורים מסוימים הזויים. לא כל האנשים הללו גרים עם הוריהם. למעשה, יש לי כמה חברות ילדות שהן פעילות ממש בתחום. זועמות על הנושא, מאידך, גרות ומנהלות את חיהן באופן עצמאי. כך שאולי אולי יש מצב שאת רוכבת על הארגומנט הלגיטימי הזה (וגם ההורים שלך שותפים) מעבר למשהו רגשי טבוע עמוק. הדברים שאני כותבת הן הצעות למחשבה, מתוך רעיונות שעולים בי באותו רגע. לעתים הם משנים צורה או משתנים. לעתים המשקל היחסי שלהם במאזן משתנה. גם את וגם אודי דיברתם על בזבוז זמן. ואני די מסכימה עם זה. ה'איום' הוא מפני הזמן החולף שלא ניתן יהיה להשיב, ואז יאבדו עוד דברים. בזמנו, נדמה לי, הזכרת אחיין שנולד, ואף שאלתיך עליו, כך שיכולתי להניח שאינך בת יחידה. חשבתי אז, ששהייה שמחיצת תינוק תוכל להיטיב עימך. הקטנטנים הללו מלמדים אותנו המון ומתקנים אותנו, הם רואים צח וזך כל כך, בעיניי. שלכן, בוקר אור, סוריקטה

בהצלחה רבה בעבודה החדשה... ולגבי מקום.. סוריקטה :)) את ? את דואגת ? לדעתי כל אחת ואחת פה ממש ממש אוהבת אותך ואף מביעה זאת.. גם אודי... לדעתי, אודי גם ממש ממש אוהב אותך וגם מעריך אותך מאוד מאוד.. וכן.. יש המוני המונים על מה לאהוב ולהעריך אותך... כייף ומזל שהגעת לעולם :)))

הי במבי יפה, תודה על האיחולים. זה חשוב לי. מאמינה שיש אנשים שמעריכים אותי, ויש שפחות. מקווה, לפחות, שהמטפל שלי (ואני) גאה בי. שלך באהבה וחיבוק, סוריקטה