לטלי פרידמן- יש לי שאלה...

קראתי, במסגרת המופיעה כשמקליקים על שמך, שבין שאר פעילויותייך את מתנדבת (או התנדבת) ב"אביב"- ארגון למען הסובלים מהפרעות אכילה. אני לא יודעת אם את זוכרת את הודעותיי, אני (הייתי? עודני?) אנורקטית. היום מצבי טוב לאין שיעור- אלא שהצלקות הטריות, המכאיבות עדיין, ממריצות אותי לפעול, להשקיע את כל המאמצים .. אני זוכרת שכשהייתי חולה מאוד, אחד הדברים ש"החזיקו אותי" ונתנו לי את הכוח להילחם היא התקווה שיום יבוא, כשאחלים, אוכל לעזור לאלו שסובלות, שכואבות כמוני. רציתי לשאול האם יש אפשרות לפעול בהתנדבות ב"אביב" (או בארגון אחר העוסק בנושא), גם אם אני לא אשת מקצוע. הרעיון הוא לתרום מזמני, מכוחי ומנסיוני - כל שאוכל כדי לסייע למיגור המחלה האיומה הזו... ואם הדבר אפשרי- התוכלי לעזור לי בכך?

מישהי שלום רב, ראשית אני רוצה לומר לך שאני עוקבת אחר התכתבויותייך בפורום, ואני מאד אוהבת לקרוא את דברייך. היכולת שלך לשתף, להתחלק במסתרי הנפש, בקשיים ובפחדים מעוררת התפעלות. גם היכולת שלך להיות בשביל אחרים (אביב, אנג'ל, ג'קי ועוד) מוערכת מאד בעיני. ולשאלתך: את יכולה לפנות לארגון עצמו (יש להם אתר באינטרנט, הכולל את הטלפונים והכתובות) ולבדוק איתם במה וכיצד תוכלי לעזור. אני לא בקשר רציף איתם, ורק כשהם זקוקים לייעוץ, הם מתקשרים. אבל אני מציעה לך לשקול את העניין בכובד ראש. את אומרת שהצלקות עדיין טריות, ובעיני זה אומר שאת כבר הרמת את הראש מעל המים, בל הים עדיין לא ממש רגוע. תיזהרי מגלים גבוהים שעלולים להפתיע אותך. אני מכירה את הרצון לצאת לעולם ולהכריז שניצלת ושהצלחת לצאת מהמערבולת הזו הקרויה "הפעת אכילה", אבל לפעמים דווקא אנשים אחרים שעדיין נמצאים במערבולת, עלולים לסחוף אותך בחזרה. בגלל זה אני מציעה לך לשקול זאת היטב, לעשות בחינה של "מאזן הכוחות" הפנימי, ולבדוק האם באמת את יכולה לעזור לאחרים מבלי שאת עצמך תיפגעי. בברכה, טלי פרידמן