כוס מים

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

21/07/2016 | 21:40 | מאת: פרסונה

בעקבות מה שרוני כתבה, גם לי היה איזה עניין עם מים בחדר של הפסיכולוג. לפני כמה שבועות באחד הימים החמים הנוראיים האלה כמעט דרסתי נמייה בדרך לפגישה עם הפסיכ', ראיתי אותה יותר נכון אותו כמעט בטוח שזה היה הוא ולא היא לפי הגודל, הוא יצא מהענפים של הסוף שבצד הכביש בטח היה צמא מאוד והלך לחפש מים בבריכות הדגים שיש בדרך, היה איזה 40 מעלות, האטתי כדי לתת לו את הזמן לעבור אך הוא החליט אחרי שניסה לעבור את הכביש לחזור על עקבותיו לשיחים, נאלצתי לבצע עצירה מוחלטת באמצע הכביש מזל שלא היה אף אחד מאחורי, כמעט דרסתי את החיה הטיפשה... חשבתי לעצמי שאולי זה סימן לא הכי טוב למשהו... הגעתי לפגישה קצת נסערת וקצת צמאה אולי מהבהלה. סתם אמרתי, סתם כי לא היה לי משהו טוב יותר לומר - שאני לא שותה הרבה אפילו בימים הכי חמים ושזה לא הרגל כל כך טוב (זה באמת ככה )..ושאולי אשתה קצת מהמים שיש על השולחן. השולחן שלו נמוך עם מפה משובצת צהובה ויש עליו קופסה פרחונית של ממחטות נייר (למי שבוכה) ובקבוק מים מינרליים כחול כהה סן בנדטו עם שתי כוסות קרטון חד פעמיות אחת בצד שלו ואחת בצד של המטופל פעם במקום הקודם היו לו כוסות זכוכית ויש גם שעון קטן שאני רואה רק את גבו במקום הקודם יכולתי מזווית מסויימת אם ישבתי על הספה ולא על הכורסה לראות את השעון שעל הקיר, המקום הקודם היה יותר מרווח ויותר נחמד לטעמי. אני באה אליו זה כבר קרוב לשמונה שנים ואף פעם לא השתמשתי בשום דבר מהשולחן וגם לא עלה על דעתי לקחת משהו, לא הרגשתי שאני צריכה וגם אם הרגשתי בכל זאת לא שתיתי ולא בכיתי אצלו, וגם לא הלכתי לשירותים אני לא יודעת אם יש שם בכלל. אחרי שעבר איזה זמן שדיברנו ולא שתיתי וגם לא התכוונתי לשתות משום שעבר לי הצימאון בינתיים, התחיל סימפוזיון שלם מצידו על עניין שתיית המים, הסתבר שכוס המים הפכה למעיין שופע ... הוא לא רצה להניח לזה, הרגשתי שהוא ממש מעמיד אותי עם הגב לקיר עד שאמרתי לו שאם הייתי יודעת שיחפור על זה כל כך הרבה הייתי שותה בהתחלה וגמרנו ובכל זאת לא שתיתי, רציתי כדי שיניח לי אבל הייתי כמו משותקת ידי לא נענתה לי משום מה נזכרתי בפרספונה בתה של דמטר שאכלה את גרגרי הרימון ונשארה לעד בממלכת השאול של האדס. בסוף הפתעתי את עצמי פתאום אמרתי לו שאני אשתה אם גם הוא ישתה, במחשבה לאחור זה הרבה יותר נועז וחצוף מהבקשה שלא יביט בי כשאני שותה (זו היתה ההצעה שלו כשהתוודיתי שאני לא רוצה שיביט בי כשאני שותה אבל לי זה נראה לא יפה וממש לא מנומס ואפילו טיפשי לבקש בקשה שכזו ) הוא הסכים . מזגתי לו קצת מים כמה שביקש וגם לי הרמתי את הכוס החד פעמית אמרתי לו בצחוק "לחיים" ושתינו.

לקריאה נוספת והעמקה

הי פרסונה, יפה. גם הצלת נמיה וגם שתית (ועוד באופן הדדי). לחיים! אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית