תקווה

אודי, ברוך שובך, וברוך שובו של המטפל שלי :-) מעניין שכתבתי על חשש מסוים, לא זכרתי ואיני יודעת כרגע על מה דיברתי בדיוק. אבל המחלה הזכירה והוציאה ממני כל מיני צדדים. מה שהכי הפחיד אותי היה העצב האנוש שהתלווה אליה וחוסר האנרגיות לנוע בכלל. אבל, אודי, לצד הייאוש, האכזבה, ששומעים גם מהם, לפחות המטפל שלי אומר, שרואים אצלי המון תקווה ואופטימיות, ואני משערת שגם כאן. ואצל משתתפות נוספות. אני בריאה (כבר אמרתי, והכוונה גם למצב הנפש). סיימתי עם הבדיקות הגופניות לעת עתה והכל תקין. יום ממוזג לנו, סוריקטה

איזה יופי שהלכת ועשית את זה...בהחלט נותן השראה. גם אני צריכה לעשות את זה מתישהו...אבל מאוד קשה לי עם הגוף שלי, כאילו מספיק שאני סובלת את עצמי כי אין לי ברירה אז למה שגם אחרים יסבלו? זה אידיוטי, לפעמים נדמה לי שהייתי צריכה לפי המנטליות שלי להיוולד בימי הביניים ואז לא הייתה שום בעיה ולא הייתי נחשבת מוזנחת, לא הייתי אצל רופא משפחה כבר המון המון שנים.